ימי הביניים
אקדמיות התלמוד; שלטון מוסלמי ונוצרי; תור הזהב הספרדי; לב לבה של אשכנז; גירוש ספרד.
הסיפור המקראי
כאשר לא היה עוד הבית, בנו החכמים בית-מקדש שני של מילים. ביבנה ואחר כך בציפורי, בישיבות סורא ופומבדיתא על שפת החידקל והפרת — אותם נהרות הגולה הראשונה — הוויכחו רב ושמואל ורבא ואביי בתורה. בסביבות 200 לסה״נ ערך רבי יהודה הנשיא את המשנה; במשך ארבע מאות השנים הבאות התגבש התלמוד הבבלי, שני מיליון וחצי מילים של דיון הלכתי, אגדה, מוסר, תפילה, ושל אותו סוג של סטיות-דרך הָאוֹהבות את המסע יותר מן היעד. הלומד דף אחד של תלמוד, לימדו החכמים, יושב בחברתם של כל החכמים שעברו אי-פעם תחת אותו טקסט.
הקהילות התפזרו. יהודים חיו בקורדובה ובגרנדה, במגנצא ובוורמייזא, בקהיר ובבגדד ובצנעא ובסלוניקי. הם התפללו שלוש פעמים ביום אל ירושלים, שמרו שבת מדמדומים לדמדומים, מלו את בניהם בשמיני, וקראו את אותה פרשה באותו שבוע — בבליים ותימנים וספרדים ואשכנזים, כל גלות מושבה של ירושלים-של-מעלה.
ביניהם קם הרמב״ם, משה בן מימון מקורדובה — רופא סולטאן מצרים, פילוסוף מורה הנבוכים, פוסק משנה תורה. הוא ניסח שלושה-עשר עיקרי אמונה שיהודים מדקלמים עד היום, ותפילתו לרופא ('יצלל לבי, ולא יחשוב מחשבת זרה') עוד נאמרת בטקסי הסמכת רופאים. ספר הזוהר עלה מהרי קסטיליה במאה ה-13, ונר הקריאה המיסטית שהוא הדליק לא כבה.
וגלי הסבל באו. הצלבנים טבחו ביהודי הריינוס ב-1096; המגפה השחורה הפילה עליהם אשמה ב-1348; אנגליה גירשה אותם ב-1290, צרפת ב-1394, ספרד ב-1492 — השנה שבה הפליג קולומבוס, השנה שבה יצאו מאה אלף ספרדים לגלות שנייה מעֵבר לים, נושאים את מפתחותיהם, מנגינותיהם, ספריהם. 'יצאו מספרד לפורטוגל, מפורטוגל להולנד, מהולנד לסלוניקי, מסלוניקי לאיסטנבול, ומאיסטנבול לכל מקום בו יכולים היו לנשום.' התקופה שנפתחה בחכמים על הפרת הסתיימה בצאצאיהם על מזחי ליסבון, צופים בבתים של חצי אלף שנים נמוגים מאחוריהם.
עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.פרקי אבות א׳, ו׳
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
התמוטטות רומא ערבבה את המפה. מן המאה הרביעית ואילך הייתה הנצרות דת המדינה הרומית, וחיי היהודים בתוך האימפריה הלכו והוחמרו; מן המאה השביעית ואילך, האסלאם היה דת אימפריה חדשה וגדולה עוד יותר, ובמשך כמעט אלף שנים חי הרוב המוחלט של יהודי העולם תחת שלטון מוסלמי. המקורות הקלאסיים — קודם כל רבע מיליון מסמכי גניזת קהיר, שנשלפו מבית-כנסת קהירי בין 1896 ל-1900 — מראים לנו עולם יהודי שמרכזו לא באירופה כי אם בעיראק, בצפון אפריקה ובאנדלוסיה, מנהל מסחר ים-תיכוני עצום, כותב מכתבים מעדן למרסיי, ושזור בחיים הרחבים של הים-תיכון האסלאמי.
אַל-אַנְדַלוּס, ספרד המוסלמית מן המאה השמינית עד השתיים-עשרה, הוציאה את שכותבים מאוחרים יקראו לו תור הזהב הספרדי: חסדאי אבן שפרוט, וזיר הח'ליף; שמואל הנגיד, רב ומפקד שדה כאחד; המשוררים יהודה הלוי ושלמה אבן גבירול; והסינתזה הפילוסופית של הרמב״ם, יליד קורדובה 1138, שֶׁאָרַג את אריסטו והתורה ליריעה אחת. שושלות היוחסין והגנטיקה מסכימות: רוב יהודי ספרד נושאים שושלת קהילתית רצופה מתקופה זו; יהודים אשכנזים רבים מתחקים אחר קהילות מייסדות קטנות בעמק הריין סביב אותו זמן, עם אות אבותית חזקה של כ-350 מייסדים סביב 1000 לסה״נ — צוואר בקבוק דמוגרפי הנראה במחקרי גנום מודרניים.
יחס העולם הנוצרי למיעוט היהודי שלו היה לעיתים נדירות קל ופעמים רבות רוצח. הפוגרומים הצלבניים (1096), משפטי עלילת הדם, האשמות הרצח הריטואלי, הקמת הגטאות (ונציה 1516), האינקוויזיציה הספרדית (1478), הגירוש הספרדי (1492), כפיית ההמרה הפורטוגזית (1497) — הקטלוג קודר. ובכל זאת, בתוך הצימצום, הקהילות בנו. רש״י מטרואה (1040-1105) כתב פירושים שעודם השער לתנ״ך ולתלמוד; בעלי התוספות מצפון צרפת זיקקו את הדיאלקטיקה התלמודית לאמנות גבוהה; חסידי אשכנז מהריינוס יצרו ספרות מוסר-מיסטית שתאכיל את החסידות המאוחרת ואת התחייה המודרנית של הקבלה.
עד 1500 לסה״נ, מרכזי הכובד הדמוגרפיים והאינטלקטואליים החלו לזוז. גולי 1492 הספרדים נשאו את לימודם לאימפריה העות'מאנית — סלוניקי, איסטנבול, צפת בגליל, שם יוסף קארו עתיד היה לכתוב בקרוב את השולחן ערוך וייסד יצחק לוריא את הקבלה החדשה של האר״י. קהילות אשכנז נעו מזרחה, אל פולין-ליטא, שם במשך שלוש המאות הבאות יבנו את הקהילה היהודית הגדולה בעולם. הגיאוגרפיה הביניימית הסתיימה; הגיאוגרפיה של תקופת הראשית המודרנית עמדה להיכתב.
במקום שיהודי העת העתיקה היו עם של מקדש וארץ, יהודי ימי הביניים היו עם של ספר ודרך.סאלו ברון, היסטוריה חברתית ודתית של היהודים (בפרפרזה)