בני ישראל
כל הסיפוריםציר זמן
קראו ב:Englishעבריתالعربية
הגלות הארוכה והיהדות הרבנית
סיפור

כיבוש ירושלים על ידי הצלבנים

1099 לסה״נ

גל אפל של ברזל שוטף את עיר הקודש. בני יעקב מגנים על החומות באומץ קורע לב, אך ההגנות נפרצות. שארית ישראל מועלית כעולה בתוך מקדשם.

הסיפור המקראי

בקיץ של שנת ד' אלפים תתנ"ט ליצירה, שטף נחשול אפל של ברזל וקנאות את עיר הקודש ירושלים. צבאות המערב, נושאי צלבה של אדום, הטילו מצור חונק על החומות המקודשות. עבור בני ישראל, ששכנו בעיר בשלווה למעלה מארבע מאות שנה תחת דגל הסהר, הגעתם של פולשים זרים אלו בישרה על סיוט אפוקליפטי.

בעוד אילי הניגוח חובטים באבנים העתיקות, הקהילה היהודית לא נרתעה. במאבק נואש להישרדות, עמדו בני יעקב כתף אל כתף עם שכניהם הישמעאלים, איישו את הסוללות והגנו על בתיהם באומץ לב גיבורים קורע לב. ואולם, גזרת שמיים נחתמה, ובט"ו בתמוז הובקעו קווי ההגנה.

הכובשים הצלבנים שחררו נחשול של זעם חסר רחמים על עיר השלום. הרחובות זרמו מדמם של חכמים, נשים וטף. במנוסתם מפני חרבות הפולשים, חיפשה שארית הקהילה היהודית מקלט אחרון בבית הכנסת המרכזי שלהם, אך הכובשים העלו את המקדש באש, והפכו את בית התפילה למוקד עולה טראגי עבור הקדושים.

בתוצאות המייסרות, עיר הקודש נוקתה כליל מתושביה היהודים והמוסלמים. המנצחים חידשו את האיסור העתיק והאכזרי על ישיבת יהודים בעיר, ודחפו את ירושלים לעידן ממושך של שממה רוחנית. הניצולים נגררו בשלשלאות, מותירים את התפוצה לבכות מרה, אך לפדות ללא לאות את אחיהם השבויים, נאחזים לנצח בהבטחה שציון עוד תיבנה.

הם נאספו בבית הכנסת, והאויב הצית אותו על ראשיהם, ועשאם לעולה על מזבח הגלות.רשומות הבקעת הצלבנים

ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה

שיאו של מסע הצלב הראשון אירע ביולי 1099, כאשר צבאות נוצריים מאירופה הטילו מצור על ירושלים. באותה עת, העיר הייתה תחת שליטתה של החליפות הפאטמית שבסיסה במצרים, אשר רק לאחרונה כבשה אותה מידי הסלג'וקים. הצלבנים ניצלו חוסר יציבות אזורי זה, והבקיעו את החומות הצפוניות והדרומיות של העיר לאחר מערכה מתישה בת חמישה שבועות.

נפילת ירושלים ב-15 ביולי 1099 לוותה מיד בטבח שיטתי ואכזרי של האוכלוסיות המוסלמית והיהודית בעיר. כרוניקות לטיניות בנות הזמן, כגון אלו שחיברו פולשר משארטר וריימון ד'אגילר, מתפארות באופן גרפי בטבח העצום, ומתארות רחובות שבהם הדם הגיע עד לקרסוליים. ההיסטוריוגרפיה הערבית, לרבות כתביו של אבן אל-אתיר, מאששת את ההרג חסר ההבחנה ואת הביזה שלאחריו.

עדויות ארכיאולוגיות והיסטוריות ממקמות את הרובע היהודי העיקרי של המאה ה-11 בחלקה הצפון-מזרחי של העיר. במהלך המצור, השתתפו תושבים יהודים באופן פעיל בהגנת גזרה זו לצד חיל המצב הפאטמי. כאשר קרסו ההגנות, יהודים רבים נמלטו לבית הכנסת המרכזי שלהם, אשר נשרף לאחר מכן עד היסוד על ידי הכוחות הצלבניים, תוך הריגת כמעט כל מי ששהה בתוכו.

המקורות הראשוניים המפורטים ביותר לגבי גורלם של הניצולים היהודים מגיעים מהגניזה הקהירית. כתבי יד יקרי ערך אלו בערבית-יהודית חושפים כי היהודים שנותרו נלקחו בשבי והובאו לחוף הים התיכון (כמו אשקלון) או למצרים. איגרות הגניזה מתעדות בקפידה את המאמצים הכלכליים האדירים והמאורגנים של הקהילות היהודיות בפוסטאט ובאלכסנדריה לפדות את השבויים הללו, וכן ספרי תורה שנבזזו, מה שמוכיח קיומה של רשת תפוצות מתואמת ביותר.

במקדש ובסטיו של שלמה רכבו אנשים בדם עד לברכיהם ולמושכות סוסיהם.ריימון ד'אגילר, תולדות הפרנקים אשר כבשו את ירושלים