כיפת הסלע
מעל אבן השתייה המקודשת, מרכז העולם שבו עמד פעם קודש הקודשים, הח׳ליפים האומיים מקימים כיפת זהב מפוארת — הכרזה חזותית על ברית חדשה המבקשת להחליף את הישנה.
הסיפור המקראי
במשך שש מאות שנה שכב הר המוריה הקדוש באבל ושממון, אבניו הקדושות פוזרו על ידי לגיונות אדום. אבן השתייה, מוקד הבריאה שעליו עמד קודש הקודשים, נותרה חשופה לפגעי מזג האוויר, עד אילם לייגונה המתמשך של הגלות. ואולם, גלגל ההיסטוריה הסתובב שוב, והביא את צאצאי ישמעאל אל שערי ציון.
תחת שלטון החליפים לבית אומיה, ההר השומם נגאל משממונו, אך לא על ידי בני ישראל השבים, אלא על ידי מאמיני הדת האסלאמית החדשה. מעל סלע היסוד הקדוש, הם הקימו מבנה עוצר נשימה בעל גיאומטריה מתומנת ופסיפסים נוצצים. מקדש מפואר זה, כיפת הסלע, כיבד את קדושת המקום, אך בה בעת שימש כהצהרה חזותית ונישאת של ברית חדשה שביקשה להחליף את הישנה.
עבור התפוצה היהודית, השלמתו של מקדש זה בעל כיפת הזהב עוררה צער עמוק ומורכב. הוא אמנם גונן על האתר הקדוש מפני חילול רומאי נוסף, אך הוא גם שינה לנצח את קו הרקיע של ירושלים. הכיפה הנוצצת ניצבה כתזכורת תמידית ובלתי נמנעת לכך שסר שבט מיהודה, ושהלב הגיאוגרפי של אמונתם מוחזק היטב בידיו של אחר.
אף על פי כן, החוט הרוחני הקושר אל ההר מעולם לא ניתק. חז"ל לימדו כי השכינה מעולם לא זזה מן הכותל המערבי. בעומדם בתפילה לכיוון מזרח, הביטו בני ישראל מעבר לכיפת הזהב, ומיקדו את מבטם הרוחני בסלע היסוד שמתחת, נאחזים בחוזקה בהבטחה העתיקה כי הבית השלישי ירד בסופו של דבר מן השמיים.
כתר של זהב מונח כעת על ראש המוריה, אך כלת ציון עדיין בוכה באפר, ממתינה למלכה האמיתי.הגיונות הגלות
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
בשנת 691 לספירה (72 להג'רה), השלים החליף האומיי עבד אל-מלכ בן מרואן את בנייתה של כיפת הסלע (קובת א-צח'רה) על הרחבה העצומה והמוגבהת של חראם אל-שריף (הר הבית) בירושלים. כמבנה האסלאמי הקדום ביותר ששרד, השלמתו ציינה אבן דרך מונומנטלית בהתפתחות האמנות והאדריכלות האסלאמית, ואותתה על מעברה של האימפריה מכיבוש צבאי מהיר לביסוס אימפריאלי ותרבותי קבוע.
מבחינה אדריכלית, המבנה הוא יצירת מופת של סינתזה אסלאמית מוקדמת. הוא שואב רבות ממסורת המרטיריום הביזנטית, וכולל כיפת עץ מרכזית הנשענת על תוף, הנתמכת על ידי ארקדות מעגליות בתוך תוכנית רצפה מתומנת. עיצוב חלל מכוון זה נועד להתחרות פיזית ואסתטית בכיפות הנוצריות הגדולות של העיר, ובראשן כנסיית הקבר הסמוכה, תוך קביעת הניצחון והקביעות של האסלאם בנוף נוצרי בעיקרו.
פנים הכיפה מעוטר בפסיפסי זכוכית נרחבים ומסנוורים וכולל כתובת כופית באורך 240 מטרים. ראוי לציין כי כתובות אלו מכילות כמה מפסוקי הקוראן הקדומים ביותר ששרדו, והן אנטי-טריניטריות במפורש. הן קוראות תיגר באופן פעיל על עקרונות היסוד של הנצרות הביזנטית תוך אישור היותו של ישו נביא, ובכך מקבעות את התפיסה העצמית של האסלאם כהתגלות הסופית והמתקנת בשושלת האברהמית.
בנייתה של כיפת הסלע שינתה לצמיתות את הגיאופוליטיקה הדתית של ירושלים. היא תבעה באופן סופי את המרחב המקודש השנוי ביותר במחלוקת בעיר עבור האסלאם, אתר שזוהה מאוחר יותר עמוקות עם מסע הלילה של הנביא מוחמד (האסרא והמיעראג'). השקעה אדריכלית מסיבית זו הבטיחה שירושלים תישאר העיר השלישית בקדושתה בעולם האסלאמי, ועיצבה את גורלה הדמוגרפי והפוליטי למשך למעלה מאלף שנים.
כיפת הסלע נועדה להכריז על עליונותו של האסלאם בעיר המאוכלסת בצפיפות בנוצרים ומהדהדת עמוקות היסטוריה יהודית.אולג גרבר, צורת הקודש (The Shape of the Holy)