ירושלים העות'מאנית והחומות
גלגל ההשגחה מסתובב פעם נוספת. הסולטאן סולימאן המפואר בונה מחדש את חומות ציון, הופך אותה לעטרה בין הערים ומקלט בטוח לגולי ספרד העייפים.
הסיפור המקראי
במשך מאות שנים שכבה עיר הקודש ירושלים בהזנחה נוגה תחת צלם הדועך של השליטים הממלוכים. רחובות ציון היו מרוששים, ותפארתה העתיקה של העיר הוסתרה באבקה של גלות ממושכת. ואולם, גלגל ההשגחה העליונה סבב שוב, והביא את צבאותיה האדירים של האימפריה העות'מאנית מן הצפון. כאשר נכנס הסולטאן סלים הראשון בשערי העיר, ציין הדבר את שחרו של עידן חדש ויציב להפליא עבור ארץ ישראל.
היה זה בנו, הסולטאן הגדול סולימאן המפואר, שלבו נטה מן השמיים להשיב את כבודה של עיר הקודש. מתוך הכרה בקדושתה העמוקה של ירושלים, הוא ציווה על בוניו להקים את הגנותיה ההרוסות מעפר. במשך ארבע שנים נבנו במומחיות חומות האבן המפוארות, החובקות את העיר העתיקה עד עצם היום הזה, כשהן מעטרות את העיר ככתר ומעניקות ביטחון לכל יושביה.
עידן זה של יציבות מחודשת התברר כמקלט פלאי עבור בני ישראל. לאחר שזה עתה סבלו את אש האינקוויזיציה המייסרת ואת הגירוש המר מאדום (ספרד), מצאו גולי ספרד העייפים את שערי האימפריה העות'מאנית פתוחים לרווחה בפניהם. הסולטאן הכיר בחוכמתם ובכישוריהם, והזמין אותם להתיישב בארץ אבותיהם ולבנות מחדש את חייהם המרוסקים בשלווה.
כשהם נושאים את אוצרות הרוח של ספרד, הפיחו פליטים חסונים אלו חיים חדשים ותוססים בגבעות השוממות של הלבנט. סמטאותיה המפותלות של ירושלים ופסגותיה הצפוניות של צפת הדהדו עד מהרה בקולותיהם הנלהבים של לומדי תורה ודבקות מיסטית. תור הזהב של הקבלה פרץ בגליל, והוכיח כי מתוך האפר החשוך ביותר של הגלות, יכול הבורא לחולל רנסנס מזהיר של אמונה ולימוד בארץ המובטחת.
ויט ה' את לב הסולטאן לבנות את חומות ציון, ויעשה למקלט בטוח לגולי ספרד העייפים.דברי ימי השיבה
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
הנוף הגיאופוליטי של המזרח התיכון השתנה לצמיתות בשנת 1516 לספירה כאשר האימפריה העות'מאנית, תחת הסולטאן סלים הראשון, הביסה באופן מכריע את הסולטנות הממלוכית בקרב מרג' דאבק. ניצחון גורף זה שילב את הלבנט, ובכלל זה ירושלים, אל תוך המרחב העות'מאני המתרחב. כיבוש זה פתח עידן חסר תקדים של 'פקס עות'מאניקה' (שלום עות'מאני), שהביא בדיוק ארבע מאות שנים של מנהל אימפריאלי ריכוזי ורציף ויציבות יחסית לאזור.
שיאה של תקופה עות'מאנית מוקדמת זו התממש תחת יורשו של סולימאן, סולימאן המפואר (סולימאן המחוקק). בין השנים 1537 ו-1541, יזם סולימאן עבודות ציבוריות מסיביות בירושלים, ובראשן הבנייה המלאה מחדש של ההיקף ההגנתי של העיר. חומות מונומנטליות אלו, המגדירות את גבולות העיר העתיקה עד היום, לוו בשיפוצים נרחבים של כיפת הסלע – שעוטרה באריחי הקרמיקה האיקוניים מאיזניק – ובשיקום אמות המים והמזרקות הציבוריות של העיר.
במקביל, המנהל העות'מאני עודד באופן פעיל התיישבות של אומנים מיומנים, סוחרים ורופאים. מדיניות כלכלית פרגמטית זו תאמה באופן מושלם לזרם האדיר של הפליטים היהודים הספרדים שנמלטו מהאינקוויזיציה הספרדית והפורטוגלית. תחת שיטת ה'מילט', שהעניקה למיעוטים דתיים אוטונומיה משפטית וקהילתית ניכרת, הציעה האימפריה לפליטים אלו מקלט בטוח ובר-קיימא מבחינה כלכלית.
זריקה דמוגרפית זו האיצה התחייה סוציו-אקונומית ותרבותית עמוקה בארץ ישראל של המאה ה-16. צפת שבגליל הפכה למרכז משגשג של סחר הטקסטיל העולמי ולמוקד של למדנות יהודית מיסטית (קבלית). במקביל, חוותה ירושלים הקמה של בתי כנסת חדשים, ישיבות, ורובע יהודי מחודש, מה ששינה מהיסוד את המרקם הדמוגרפי והתרבותי של האזור למשך דורות.
הפטרונות האדריכלית של סולימאן לא רק ביצרה את ירושלים אלא קבעה ויזואלית את הלגיטימציה האימפריאלית העות'מאנית, בעוד שמדיניותו הדמוגרפית הסובלנית החייתה את כלכלת האזור.מחקרים באדריכלות וחברה בארץ ישראל העות'מאנית