הרפורמציה הפרוטסטנטית
בית אדום נקרע למחנות יריבים. ככל שהרפורמטורים שבים לתנ״ך העברי, ניצוץ של תקווה לדת האם נתקל במהרה בחשיכה המוכרת של הרדיפה.
הסיפור המקראי
בשנת ה' אלפים רע"ח ליצירה, הדהד קול נפץ עז משערי כנסיית הטירה בוויטנברג, קול שעתיד לקרוע את גלימת הנצרות המערבית לשניים. מרטין לותר, נזיר ממסדר אוגוסטינוס הקדוש, הניף את פטישו לא כדי לבנות, אלא כדי לקרוא תיגר על סמכותו המוחלטת של האפיפיור ברומא. מונע על ידי אש יוקדת בעצמותיו, הוא ביקש להסיר את מסורות בני האדם ולהשיב את העולם אל הכתובים כהווייתם, ובכך הצית מרד שפיצל לעד את בית אדום למחנות יריבים של קתולים ופרוטסטנטים.
עבור בני ישראל, שבר פנימי זה בין האומות נראה ביראה מהולה בשבב של תקווה. בעוד הרפורמטורים קראו 'רק הכתובים' (Sola Scriptura), הם הפנו את עיניהם חזרה אל מגילות הקודש של התנ"ך העברי, מבקשים לשתות מהמעיין המקורי של הנביאים. לרגע קט, נדמה היה שהדת הבת עשויה סוף סוף להכיר בכבודה של האם, כאשר לשון הקודש העתיקה הפכה למושא ללימוד והערצה בקרב מלומדי הצפון.
אולם, תקוות הגולה נתקלה במהרה באפלה מוכרת ומרה. כאשר העם היהודי לא נהר אל דגלו החדש, לבו של לותר, שהיה פתוח לכאורה, הפך לקשה וארסי. האיש שדיבר פעם על היהודים כקרובי משפחתו של המשיח, שפך בסופו של דבר נחשול של רשעות, בקוראו לשריפת בתי כנסת ולהחרמת ספרי קודש. הייתה זו תזכורת טראגית לכך שגם כאשר אומות המערב משנות את עורן, האיבה העתיקה לאוהלי יעקב נותרת לעיתים קרובות נטועה בשורש.
כך, הרפורמציה לא הביאה את קץ ליל הגלות הארוך, אלא נוף חדש ומורכב של נדודים. אחדות המערב התנפצה, והתוהו ובוהו שנוצר שפך דם בשדות אירופה במשך דורות. בעוד האמונה החדשה של הפרוטסטנטים טיפחה בסופו של דבר קשר מיסטי מחודש לארץ ישראל דרך לימוד לשוננו הקדושה, היא גם הולידה צורות חדשות של צרה שירדפו את התפוצה במאות השנים הבאות.
דבר אלוהינו יקום לעולם, גם כאשר ממלכות אדם מתפוררות וכנסיות הארץ נחלקות כנגד עצמן.הגיונות על השבר הגדול
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
הרפורמציה הפרוטסטנטית, שהחלה עם פרסום 95 התזות של מרטין לותר ב-31 באוקטובר 1517, מייצגת שבר גיאופוליטי ודתי מכריע בהיסטוריה האירופית. בחסות המהפכה הטכנולוגית של מכבש הדפוס של גוטנברג, האתגר שהציב לותר נגד מכירת שטרי המחילה של הכנסייה הקתולית התפתח במהירות לפיצול מוסדי רחב היקף. תנועה זו פירקה את ההגמוניה הדתית של הוותיקן וחילקה לצמיתות את הנצרות המערבית לספירות קתוליות ופרוטסטנטיות נפרדות.
השלכותיה הסוציולוגיות והפוליטיות של חלוקה זו היו קטסטרופליות, והציתו כמעט מאתיים שנה של סכסוכים דתיים מקומיים ויבשתיים, שהבולט שבהם היה מלחמת שלושים השנים (1618–1648). עבור הקהילות היהודיות במרכז ובצפון אירופה, תהפוכות אלו יצרו סביבה הפכפכה שבה שינויים בכוח האזורי הכתיבו לעיתים קרובות את ביטחונן. התמורות הדמוגרפיות היו עמוקות, כאשר הפרוטסטנטיות הכתה שורש באזורים הגרמניים והנורדיים, מה ששינה את המעמד החוקי והחברתי של היהודים החיים בתחומי שיפוט חדשים אלה.
מערכת היחסים של מרטין לותר עם העם היהודי עברה שינוי מתועד ורדיקלי. בראשית דרכו הוא הביע מידה של סובלנות, אך חיבורו משנת 1543, 'על היהודים ושקריהם', היה מדריך ארסי לרדיפה שיטתית, המטיף להרס בתי יהודים ומקומות תפילה. מורשת זו סיפקה מאגר אידיאולוגי רב-עוצמה לאנטישמיות הגרמנית במאות השנים הבאות, והוכיחה כי הרפורמציה החמירה לעיתים קרובות את מצבו הרעוע של המיעוט היהודי במקום להקל עליו.
לעומת זאת, הדוקטרינה הפרוטסטנטית של 'רק הכתובים' – ההסתמכות על התנ"ך לבדו – חייבה עיסוק אינטלקטואלי בטקסטים העבריים המקוריים. דבר זה הצית את עליית 'ההבראיזם הנוצרי', שבו מלומדים כמו יוהנס רוכלין למדו את ספרות חז"ל ואת השפה העברית כדי להבין טוב יותר את הברית הישנה. בטווח הארוך, התמקדות פילולוגית ותיאולוגית זו ב'אמת העברית' טיפחה את שורשי הציונות הנוצרית, ויצרה תנועה פוליטית ודתית במאה ה-19 שדגלה בשיבת היהודים למולדת אבותיהם.
הרפורמציה לא רק פיצלה את הכנסייה; היא ארגנה מחדש מהיסוד את המחשבה האירופית, והציבה את התנ"ך העברי במרכזה של תודעה לאומית חדשה, ולעיתים קרובות מסוכנת.א.ג'. דיקנס, עידן הרפורמציה