המשכן
מקדש נייד של עצי שיטים, זהב וצמר צבוע תכלת, שתוכנן בסיני וכרובים שומרים על הארון.
הסיפור המקראי
בסיני, בענן ובאש, קיבל משה לא רק תורה אלא גם תכנית. אלוהים הראה לו תבנית והורה: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. המשכן לא היה מקדש אבן הקבוע על ההר. הוא היה אוהל, מתוכנן ללכת עם עם נודד. לישראל עוד לא היתה ארץ, לא עיר, לא מזבח קבוע; אך השכינה לא תמתין. היא תיסע.
המפרט מדוקדק עד טירוף בפרטיו. עצי שיטים מן המדבר, קרשים מצופים זהב. יריעות שש משזר ותכלת — הסגול-כחול העמוק של צבע המוּרֶקְס — וארגמן ושני, ארוגות בכרובים. מעליהן יריעות עזים, מעליהן עורות אילים מאדמים, ומעל הכל עורות תחש, חיה שזהותה לא נודעה. בפנים: מנורת זהב מקשה ששוקלת ככר זהב, מזבח הקטורת, שולחן לחם הפנים. ובחדר הפנימי ביותר, מאחורי הפרוכת, ארון הברית, ובו שני כרובים מקשת זהב, פניהם איש אל אחיו מעל הכפורת.
האומנים נקובים בשם: בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר למטה יהודה, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ למטה דן. הם מולאו רוח אלוהים בחכמה, בתבונה ובדעת — האנשים הראשונים בתורה הנאמר עליהם שמולאו ברוח, ומולאו על מנת לעשות דברים יפים. העם הביא כל כך הרבה זהב וצמר ועורות צבועים עד שמשה היה צריך לצוות עליהם להפסיק להביא.
כשהושלמה המלאכה והקים אותה משה ביום הראשון לחודש הראשון בשנה השנית, כיסה הענן את אוהל מועד וכבוד יהוה מילא את המשכן. בְּהֵעָלוֹת הענן, נסעו ישראל; וכאשר ירד, חנו. המשכן ילווה את ישראל במדבר, דרך גלגל ושילה ונוב וגבעון, כארבע מאות שנה — עד שלמה, אשר לבסוף בנה לו בית אבן.
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.שמות כ״ה, ח׳
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
תיאור המשכן המקראי (שמות כ״ה–ל״א, ל״ה–מ׳) הוא הקטע הארכיטקטוני הארוך ביותר בתנ״ך — כפול בערך מתיאור מקדש שלמה. ברוב התקופה הביקורתית המודרנית הוא נחשב לאוטופיה כהנית, השלכה ספרותית של המקדש השני אחורה אל תקופת המדבר. הערכה זו השתנתה משמעותית מאז אמצע המאה העשרים, ככל שהצטברו מקבילות מצריות.
ההקבלה הברורה ביותר היא ארבעה מקדשי-מיניאטורה מצופי זהב שהתגלו סביב סרקופג תות-ענח-אמון (כ-1323 לפנה״ס) על ידי הוורד קרטר ב-1922. המקדש החיצוני ביותר עשוי מסגרת עץ מצופת זהב, עמודי זווית וקרשי צד הנכנסים לתוך אדני כסף — בדיוק טכניקת הבנייה המורית למשכן (שמות כ״ו, ט״ו–כ״ה). אגיפטולוגים מאז (קנת קיצ׳ן, ג׳יימס הופמייר) הראו שזהו סוג מקדש פרק נייד מצרי-קלאסי של הממלכה החדשה, שלא ייתכן שהומצא על ידי כותב כהני שלאחר הגלות.
מקדשים ניידים מתועדים היטב בדת המצרית. תבליטים בכרנך ובלוקסור מציגים מקדשי-ספינה הנישאים על מוטות בידי כוהנים בתהלוכה, עם דביר פנימי מסוכך מעין דמות הפולחן — לוגיקה תהלוכתית זהה לזו של ארון המדבר (במדבר ד׳, י׳).
גם רשימת החומרים תואמת את מפת הסחר של תקופת הברונזה המאוחרת. שיטים — עץ הקושי הקלאסי של מדבר סיני. תכלת וארגמן — מצבעי המורקס של חוף פניקיה. ציפוי זהב על עץ — טכניקה מצרית אופיינית. בין שהמשכן היה ובין שלא, אוצר המילים הטכני של תיאורו שייך לתקופת הברונזה המאוחרת, לא לתקופה הפרסית שלאחר הגלות.
אוצר המילים החומרי והטכנולוגי של תיאור המשכן שייך באופן חד-משמעי לעולם המצרי-לבנטיני של תקופת הברונזה המאוחרת. כותב שלאחר הגלות לא היה יכול להמציא פרטים אלה.קנת קיצ׳ן, על מהימנות התנ״ך (2003)