איליה קפיטולינה
אדריאנוס בונה את ירושלים מחדש כקולוניה פגאנית עם מקדש יופיטר על הר הבית; היהודים מורחקים בעונש מוות.
הסיפור המקראי
כשנחה האבק בביתר בקיץ המאוחר של 135 לסה״נ — כשנפלו אחרוני מגיני בר כוכבא ומדודי אדריאנוס החלו לפסוע ברחובות ירושלים שנדרסו — שלף הקיסר כלי קשה מן החרב. הוא שינה את שם העיר. עיר הקודש של דוד, של שלמה, של הנביאים, של הבית השני, של ישוע, של החכמים — ירושלים — תיקרא בצו קיסרי איליה קפיטולינה: איליה על שם משפחת אדריאנוס (פובליוס איליוס הדריאנוס), קפיטולינה על שם השילוש הקפיטוליני יופיטר, יוּנוֹ ומינרווה, אליהם הוקדשה הקולוניה החדשה.
על חורבות הר הבית הקים אדריאנוס מקדש ליופיטר קפיטולינוס, מעוטר אולי בפסל פרשי של הקיסר עצמו. קסיוס דיו (ס״ט, י״ב) מציין כי הפרובוקציה הזו, שהוצאה אל הפועל לפני המרד, סייעה להבעירו; ההיסטוריון אוסביוס (תולדות הכנסייה ד׳, ו׳) כותב שאחרי המלחמה ״האומה כולה נאסרה מאז ועד עולם להציב רגל אפילו בסביבות ירושלים, על-פי גזירה רשמית של אדריאנוס, אשר ציוה כי גם ממרחק לא יוכלו לראות את אדמת אבותיהם.״
מטבעות בר כוסבא שנטבעו ״לחירות ישראל״ הותכו; במקומם זרמו דנרים וברונזות חתומים COL AEL KAP, עם תמונות של המייסד החורש את הפומריום של העיר, הגבול הקדוש, בצמד שור-ופרה הטקסי. קולוניה רומית הייתה, בהגדרתה, אדמה זרה — חתיכת איטליה מושתלת, עם הפורום שלה, הקארדו, הדקומאנוס, שערי הניצחון. במקום שעמדה מצודת אנטוניה, שער מקושת (קשת אקה הומו, ליתר דיוק מפרצה השלישי המשוחזר) מסגר את הכניסה המזרחית לפורום החדש.
ומעל הכל, על-פי גזירת אדריאנוס, יהודי לא יכול היה להיכנס. פעם בשנה, בתשעה באב, מספרים החכמים, התירו הרומאים ליהודים לעלות ולבכות על אבן מן הבית החרב — תמורת תשלום. אחרת הייתה העיר סגורה בפני בני עמה. הפרובינציה שונתה לסוריה פלשתינה, ויהודה נמחקה מן המפה. ירושלים לא תהיה עיר יהודית עוד, בשום מובן פוליטי, במשך אלף שמונה מאות ושנים-עשר שנה.
בירושלים ייסד עיר תחת זו שהוחרבה עד היסוד, וקרא שמה איליה קפיטולינה, ובמקום מקדש האל הקים מקדש חדש ליופיטר.קסיוס דיו, היסטוריה רומית ס״ט, י״ב
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
טביעת הרגל הארכיאולוגית של איליה קפיטולינה שוחזרה חלק אחר חלק לאורך מאה וחצי של חפירות. מנהרותיו של צ׳ארלס וורן בשנות השישים של המאה ה-19, חפירות תקופת המנדט הבריטי בשנות העשרים, הסטרטיגרפיה של קתלין קניון בשנות השישים, חפירת נחמן אביגד ברובע היהודי לאחר 1967, ומנהרות דן בהט תחת הכותל המערבי, נתנו יחד את מתאר הקולוניה של אדריאנוס. ציר התנועה הראשי שלה, הקארדו מקסימוס, רץ מצפון לדרום משער דמשק עד שער ציון הנוכחי; ניתן עוד היום לפסוע על מקטע מן הריצוף המעומד שלו ברובע היהודי.
מפת מידבא — פסיפס ביזנטי מן המאה השישית על רצפת כנסייה בירדן — שומרת את הדימוי הבהיר ביותר של תכנית הקולוניה. ירושלים נראית כעיר אובלית מוקפת חומה, נשלטת על-ידי הקארדו, עם כיכר אובלית גדולה בתוך השער הצפוני (שער דמשק, שם נחפרה הכיכר הרומית בשנים 1979–84 וחלק ממנה נראה כיום במחתרת). אוריינטציית המפה, עם המזרח למעלה, מציבה את הקארדו כעמוד אנכי — שלד רומי המוכר עדיין ככזה שעליו תלויה העיר העתיקה המודרנית.
שער דמשק עצמו שומר אבן בנייה אדריאנית מתחת לחזית העות׳מאנית. חפירות 1979–1984 בידי מנחם מגן חשפו את שער הקשת המשולשת המקורי (פתח מרכזי גדול ושני פתחי עזר), הכתובת המכנה את העיר COL AEL KAP, וכיכר מרוצפת שנשלטה על-ידי עמוד ניצחון, שבסיסו העניק לשער דמשק את שמו הערבי: באב אל-עמוד, ״שער העמוד.״ העמוד עצמו אבד, אך מקומו מקובע על-ידי הנקודה האדומה במפת מידבא בכניסה הצפונית הראשית של העיר.
ספרו של ירון אליאב ״הר האלוהים״ (2005) טוען כי משטח הר הבית עצמו, בתקופה האיליאנית, כפי הנראה לא היה אתר מקדש הקפיטולינה של אדריאנוס — מקדש זה אולי עמד ליד כנסיית הקבר הנוכחית, או בפורום שמצפון לה — אלא תחום שולי, חרב למחצה, לא מקודש ולא בנוי שיטתית. הקריירה הקדושה המאוחרת של המשטח, ראשונה תחת אמו של קונסטנטינוס הלנה ואחר כך תחת הח׳ליף האומיי עבד אל-מאליק, שבנה שם את כיפת הסלע ב-691, מניחה את החלל שאדריאנוס הותיר במקומו.
הפיכת ירושלים לאיליה קפיטולינה לא הייתה רק שינוי שם; היא הייתה מעשה מחיקה מודע, מדוד ואדריכלי — ואת הצלחת המחיקה הזו ניתן למדוד בכך שהעיר העתיקה המודרנית עוד היא נכדתה.ירון אליאב, ״הר האלוהים״ (2005), בפרפרזה