העידן המודרני
מיסטיקה וחסידות, אמנציפציה, ציונות, השואה, הקמת מדינת ישראל וקיבוץ הגלויות.
הסיפור המקראי
מהרי צפת במאה ה-16 קמה מיסטיקה חדשה. האר״י, יצחק לוריא, לימד שהבריאה החלה בצמצום אלוהי, ושהכלים שהיו אמורים להחזיק את האור האלוהי נשברו, פיזרו ניצוצות של קדושה בכל פינה של עולם השבור. עבודתו של כל יהודי, בכל פעולה של כל יום, היא תיקון: איסוף הניצוצות, רפא את אשר ניתן לרפא. שני מאות שנים אחר כך, ביערות פודוליה, לימד הבעל שם טוב את אותו הרעיון בלשון של שמחה. אין מקום פנוי ממנו — לא עץ, לא זר, לא אנחה. החסידות התפשטה כאש בקש על פני מזרח אירופה, עם חצרותיה וניגוניה ואדמו״ריה עושי הפלאות.
ואז בא הוויכוח הארוך עם המודרנה. ההשכלה פתחה את חומות הגטו; האמנציפציה נתנה ליהודים אזרחות; רבים יצאו ושכחו לחזור. תנועות הרפורמה עיצבו מחדש את בית-הכנסת סביב שפת ארץ המארחת ואסתטיקתה. האורתודוקסיה, שכוּנתה כך לראשונה בעידן זה, שרטטה את גבולותיה הדוקות יותר. דרך האמצע הקונסרבטיבית ניסתה להחזיק בשתיים. רבני מזרח אירופה כתבו תשובות על טלגרפים, חשמל, רכבת בשבת — כל מאה חדשה מושכת אותם לשאלות שאבותיהם לא התמודדו עמן.
ואז התהום. שישה מיליון נרצחו בשואה — שליש מן היהודים בעולם, ובכלל זה יותר ממיליון ילדים, מחיקה גורפת של ציוויליזציית מזרח-אירופה היידישאית בת אלף השנים. הקדיש נאמר בבתי המוות על העולם שהסתיים. שלוש שנים אחרי שנפתחו שערי אושוויץ, בה' באייר תש״ח, הכריזה קבוצה קטנה של מנהיגים יהודים בתל-אביב על מדינת ישראל. הגלויות חזרו הביתה, מתימן בכנפי נשרים, מעיראק ואיראן וממרוקו ומאתיופיה ומברית-המועצות ומארצות-הברית. עברית, מתה בפה כמעט אלפיים שנה, חזרה להיות שפת היומיום של ילדים במשחק.
הבטחת בראשית, לימדו החכמים, עוברת כחוט אחד דרך כל התקופות. בזמננו שלנו עם הספר חזר לארץ הספר, מדבר בשפת הספר, וקורא בו באותה שבת בבתי-כנסת מבואנוס איירס לפקין — כל דף המשך של הדף שנפתח על שפת הכבר לפני עשרים וחמש מאות שנה. הסיפור לא נגמר. אמרו חכמים: לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה.
אם תרצו אין זו אגדה.תאודור הרצל, אלטנוילנד (1902)
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
תקופת הראשית המודרנית ראתה את העולם היהודי מתאזן מזרחה. יהדות פולין-ליטא צמחה ליותר ממיליון עד המאה ה-18, הריכוז היהודי הגדול ביותר שאי-פעם נאסף תחת ישות מדינית אחת. ספרדים ומזרחים תחת השלטון העות'מאני בנו קהילות קטנות יותר אך תוססות, ממרוקו לעיראק לתימן. הדפוס שינה את הלימוד היהודי: התלמוד המודפס הראשון (ונציה, 1520), שולחן ערוך של יוסף קארו (ונציה, 1565), והסידורים והחומשים של אמסטרדם — עיצבו תרבות טקסטואלית מאוחדת על פני יבשות.
המאה ה-19 היא הציר הגדול. האמנציפציה הנפוליאונית, העיור, וההשכלה הביאו יהודים לאוניברסיטאות אירופה, לפרלמנטים, לקונסרבטוריונים, ולבורסות. עד 1900, מיעוט יהודי של פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית אירופה הוציא מקרבו חלק לא-פרופורציוני של מדעניה, פיננסיריה, סופריה ומהפכניה — מרקס, פרויד, איינשטיין, מאהלר, קפקא, טרוצקי. הם גם הוציאו את תאודור הרצל, שב-1896 פרסם את 'מדינת היהודים' וכינס את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל בשנה הבאה, מהמר שהעתיד הבטוח היחיד ליהודים הוא לאומי.
המאה ה-20 הביאה אסון ותחייה ברצף הדוק. השואה הרגה כשישה מיליון יהודים בין 1941 ל-1945 בפירוט תיעודי שלא קיבל מעולם שום מאורע היסטורי לפני כן — פרוטוקול ואנזה, תוכניות המחנות, לוחות הזמנים של הרכבות, עדויות הניצולים שתועדו ביד-ושם ובקרן השואה. מדינת ישראל הוקמה ב-1948; כ-850,000 יהודים מארצות ערב והאסלאם נעקרו או גורשו בשנים שלאחריה; עברית הוחיתה בהצלחה כשפה מדוברת — השפה העתיקה היחידה שאי-פעם הוחיתה במלואה. גנטיקת אוכלוסין מודרנית — מחקרי כרומוזום-Y ו-DNA אוטוזומלי של אוכלוסיות יהודיות אשכנזיות, ספרדיות, מזרחיות, תימניות ואתיופיות — מאשרת אבותיות לבנטינית משותפת בכל הקהילות היהודיות הגדולות, המתוארכת בערך לתקופת בית שני המאוחר, עם הכלאה משנית בכל גלות.
כיום, שישה-עשר מיליון יהודים חיים ביותר ממאה מדינות. כ-7.2 מיליון בישראל, 7.5 מיליון בארצות-הברית, השאר פזורים בצרפת, רוסיה, בריטניה, קנדה, ארגנטינה, אוסטרליה ועשרות קהילות קטנות יותר. אוכלוסיות יהודיות, על אף כל ההיגיון הדמוגרפי, התאוששו פחות או יותר למספריהן שלפני השואה. הוויכוח על מה נחשב לזהות יהודית — דתית, אתנית, לאומית, תרבותית, כל אלה — לא היה פתוח יותר מאשר עכשיו. החוט שדיברו בו החכמים, על-פי כל אמת מידה מדעית מדידה, החזיק.
לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה.פרקי אבות ב׳, ט״ז