בלעם הקוסם
בלק מלך מואב שכר את הנביא הזר לקלל את ישראל; תחת זאת ברכם, ואתונו דיברה.
הסיפור המקראי
בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר, מלך מואב, ראה את ישראל חונה במישוריו המזרחיים ונבעת. הוא ראה את אשר עשה ישראל לאמורי; ידע שחרבו לא תספיק. שלח שליחים צפונה רחוק, לפְּתוֹר על הפרת, לחוזה זר ששמו עולה: בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, נביא שיודע את נוסחאות הקללה והברכה. ׳לכה,׳ אמר בלק, ׳אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי; אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר.׳
מה שבא אחר כך הוא סיפור הנביא המוזר ביותר בתורה. בלעם הוא חוזה לא-ישראלי השומע את קול יהוה ומציית — לפעמים. הוא יוצא לדרכו, מהסס, ויוצא שוב. בדרך רואה אתונו מלאך יהוה ניצב עם חרב שלופה ומסרבת להתקדם. בלעם מכה אותה שלוש פעמים. יהוה פותח את פי האתון והיא מדברת: ׳מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים?׳ אז נפקחו עיני בלעם והוא רואה גם את המלאך. האתון, הבהמה האילמת, היתה החוזה; החוזה היה עיוור.
בלק לוקח את בלעם לשלוש במות הצופות אל מחנה ישראל. בכל פעם בונה בלק שבעה מזבחות ומעלה שבעה פרים ושבעה אילים, מצפה לקללה. בכל פעם נופלת רוח אלוהים על בלעם ופיו נפתח לברך. ׳מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל!׳ בלק זועם — קראתי לך לקלל ובירכת שלוש פעמים — אך בלעם משיב שאינו יכול לדבר אלא מה שמשים יהוה בפיו. הוא נושא משא רביעי וסופי, חזון של כוכב היוצא מיעקב ושבט הקם מישראל.
ואז הולך לביתו — אך לא לפני, לפי מסורת אפלה יותר (במדבר ל״א, ט״ז), שייעץ למואבים ומדיינים כיצד להביס את ישראל בדרך שאיננה חרב: דרך נשי מואב בבעל-פעור. בלעם הוא הנביא שבירך את ישראל בפיו ויעץ להשחיתם בעצתו. הוא נופל אחר כך בחרב ישראל. חז״ל יקראו לו צבוע; הטקסט מותיר אותו דו-משמעי מבחינה מוסרית, הפה הזר שאלוהים השתמש בו אף על פי כן.
מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל!במדבר כ״ד, ה׳
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
סיפור בלעם (במדבר כ״ב–כ״ד) הוא אחד הסיפורים המעטים בתנ״ך הזוכים לאישור חוץ-מקראי מרשים. ב-1967 חפר צוות הולנדי בראשות הנק פרנקן תל בדיר עלא בעמק הירדן, כחמישה ק״מ צפונית למקום שבו פוגש היבוק את הירדן, וגילה שברי כתובת קיר על טיח בדיו אדומה ושחורה. כאשר שוחזרה ופורסמה הכתובת בידי יעקב הופטיזר וחריט ון דר קוי ב-1976, השורה הפותחת היתה: ׳ספר בלעם בן בעור, האיש החוזה לאלים׳.
כתובת דיר עלא מתוארכת על פי הפלאוגרפיה והסטרטיגרפיה לכ-800 לפנה״ס — בערך תקופת הושע — ומתארת את בלעם מקבל חזון לילה מאלים על אסון מתקרב. הטקסט בניב צפון-מערב שמי, מעין מתווך בין ארמית לכנענית, המכונה לעיתים גלעדית. אין זה סיפור בלעם המקראי, אך הוא מאשר שמסורת ספרותית על חוזה לא-ישראלי בשם ׳בלעם בן בעור׳ הסתובבה בעבר הירדן המרכזי במאות התשיעית והשמינית לפנה״ס. זה אחד האישורים החוץ-מקראיים המרשימים ביותר לכל דמות מקראית מחוץ לשושלות המלכים.
הסיפור שייך גם לסוגה מוכרת מתקופת הברונזה המאוחרת. טקסטים פולחניים חיתיים, סדרות לחשים מסופוטמיות ומנהגי קללה מערב-שמיים מעידים כולם על מומחי-קללה מקצועיים שכרו מלכים להחליש את צבאות האויב לפני קרב. טקסטי אֶכְּסֶקְרַצְיָה מצריים מן הממלכה התיכונה — כלי חרס וצלמיות עם שמות שליטים זרים שנופצו בטקס — הם המקבילה החומרית הישירה ביותר.
ארבעת המשאות עצמם (במדבר כ״ג, ז׳–י׳; כ״ג, י״ח–כ״ד; כ״ד, ג׳–ט׳; כ״ד, ט״ו–כ״ד) נחשבים בידי בלשנים בין השירות העברית הארכאית ביותר בתורה. הם משתמשים באוצר מילים ארכאי יוצא דופן, בתבניות מקבילות הקרובות לשיר האוגריתי, ובמשקל המרמז על חיבור אורלי. ו״פ אולברייט טען שהמשאות שומרים שירה אמיתית מן התקופה הטרום-מלוכנית.
כתובת דיר עלא היא אחד האישורים הארכיאולוגיים המופלאים ביותר לדמות מקראית: נביא עוין מעבר הירדן, בשם המדויק שבו קוראת לו התורה, נזכר במסורת דתית לא-ישראלית ארבע מאות שנה לאחר האירועים שהתורה מייחסת לו.פ. קייל מקרטר, הטקסטים של בלעם מדיר עלא (1980)