איגרות בר כוכבא
משלחת יגאל ידין במערת האיגרות שבנחל חבר (1960–61) חושפת את מסירות בר כוכבא עצמן — ועצמות מי שהתחבאו שם.
הסיפור המקראי
במשך שמונה-עשרה מאות שנה היה שמעון בר כוסבא — בר כוכבא, בן הכוכב — שם בסיפור. קריאתו של רבי עקיבא, ״דָּא הוּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא״, הדהדה בתלמוד הירושלמי (תענית ד׳, ח׳) ללא קול עונה מן האיש עצמו. המסורת הרבנית הפכה אמביוולנטית: הוא הפך לבר כוזיבא, בן השקר, משיח השווא שיהירותו עלתה בדור שלם של חכמים. ממילותיו שלו, מידו שלו, מפקודותיו הצבאיות — לא שמרו המאות דבר.
אז במרץ 1960 ירד יגאל ידין — חייל, ארכיאולוג, בנו של הפולימת א״ל סוקניק שרכש את מגילות מדבר יהודה הראשונות — אל מערה נידחת בצוקים מעל נחל חבר במדבר יהודה. המערה הייתה נגישה רק בחבלים שהורדו מראש הצוק; תחתיה צנח הוואדי מאתיים מטר. בגומחת המערה הזו, ארוז בעורות, נח צרור של חמש-עשרה איגרות בשלוש שפות — עברית, ארמית ויוונית — שנכתבו ממטה השדה של בר כוכבא אל מפקדיו בחודשי המרד האחרונים.
הקול שהתגלה לא היה קול האגדה. ״שִׁמְעוֹן בַּר כּוֹסְבָא הַנָּשִׂיא עַל יִשְׂרָאֵל לִיהוֹנָתָן וּלְמַסְבְּלָא שָׁלוֹם.״ ואחר כך הדרישות. שלחו את החיטה. שלחו את המלח. שלחו את האנשים. החרימו את רכוש הנמנעים מלעלות למחנה. ״אֲנִי אֶעֱנֹשׁ אֶתְכֶם.״ הגלילים אינם פטורים. העלו לולבים ואתרוגים לחג, שהחיילים יוכלו לקיים את ארבעת המינים.
לצד האיגרות שכבו דברים אחרים. מראת ארד של אישה, מצוחצחת לברק. צרור כתובות וחוזים השייכים לאישה אחת, בבתא בת שמעון, מן הפרובינציה הרומית ערביה, שברחה עם ניירותיה ועם בנה. ובחדר עמוק יותר של המערה — עצמותיהם של ארבעים פליטים — גברים, נשים, ילדים — שהתחבאו שם מלגיונותיו של טינאיוס רופוס עד שהרומאים, שלא יכלו לרדת, פשוט חנו על הצוק מעליהם והמתינו. בפתח המערה מצא ידין מתחמי מרחצאות רומיים, שנבנו כדי שהחיילים מעל יוכלו לחכות בנוחות. למטה הרעיבו המשפחות.
שמעון בר כוסבא הנשיא על ישראל ליהונתן ולמסבלא שלום. עִיד אֲנִי עָלַי אֶת הַשָּׁמַיִם — שֶׁאִם לֹא תַעֲלוּ אֶת הַגְּלִילִים... אֶתֵּן זִקִּים בְּרַגְלֵיכֶם.מערת האיגרות, אגרת בר כוכבא, בערך 134 לסה״נ
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
משלחות 1960–1961 למדבר יהודה היו מבצע של ארבע צוותים שאורגן בידי החברה לחקירת ארץ ישראל וחולק בין יגאל ידין, נחמן אביגד, יוחנן אהרוני, ופסח בר-אדון. כל צוות הוקצה למקטע צוקים מעל נחלי ים המלח. ידין נטל את המקטע מעל נחל חבר, ששם בדואים רועי צאן הוציאו עתיקות שנים. מערת האיגרות (5/6Hev) ומערת האימה (8Hev) הניבו את הממצאים הספקטקולריים ביותר.
אוצר אגרות בר כוכבא עצמו כולל חמש-עשרה איגרות (חלקן מקוטעות), שמונה מהן בארמית, שש בעברית, ואחת ביוונית. הן הופנו בעיקר ליהונתן בן בעיין ולמסבלא בן שמעון, מפקדים בעין גדי שעל החוף המערבי של ים המלח. האיגרות עוסקות כמעט כולן בלוגיסטיקה: דרישת מזון, שילוח עריקים, פיקוח על קצירים, ואספקת ציוד פולחני. הן חושפות מדינת מורדים מנוהלת בקפדנות, לא התקוממות תוהו.
לצד התכתובת הצבאית, שמרה המערה את ארכיון בבתא בת שמעון (P.Yadin 1–35), שלושים וחמישה מסמכים משפטיים ביוונית, ארמית ונבטית, מן השנים 94–132 לסה״נ. הם כוללים את כתובותיה, חוזי גידול תמרים במעוזה שבדרום ים המלח, תיקי בתי דין על אפוטרופסות בנה, וקבלות מס. ארכיון בבתא הוא אחד החלונות התיעודיים העשירים ביותר שנפתחו אי-פעם אל חיי היום-יום של אישה יהודייה במזרח הרומי.
שלדי ארבעים הפליטים, שהוצאו עם סנדליהם הסרוגים, סליהם, כליהם הזכוכיתיים, מפתחות בית, ואוצר חפצי פולחן ארדיים (כפי הנראה שלל ממקדש רומי שהובא לכאן בשל המתכת), מספרים סיפור שהאיגרות אינן מספרות. ההקפה הרומית של המערה מתועדת ארכיאולוגית במחנות שידין מצא על המישור שמעל. המגינים לא נפלו בקרב; פשוט נגמרו להם המים. המערה נאטמה על-ידי השורדים, או על-ידי הרומאים אחר כך, ונשארה אטומה עד 1960.
כשסיימתי לקרוא את האיגרת, רעדו ידיי. החזקתי בידיי את המסירות המקוריות של אדם אשר לפני אלף שמונה מאות שנה משל כאן כמלך.יגאל ידין, ״בר כוכבא״ (1971)