דוד, בת שבע ואוריה
המלך מזמן את אשת אוריה החיתי, ואז שולח את בעלה למות בקרב; הנביא נתן מרשיע אותו.
הסיפור המקראי
ויהי לעת צאת המלכים, וישלח דוד את יואב ואת עבדיו ואת כל ישראל; ויצורו על רבת בני עמון. ודוד יושב בירושלים. בעת ערב קם ממשכבו ויתהלך על גג בית המלך; וירא מן הגג אשה רוחצת, והאשה טובת מראה מאוד. וישלח דוד וידרוש לאשה: בת שבע בת אליעם, אשת אוריה החיתי. וישלח דוד מלאכים ויקחה; ותבוא אליו וישכב עמה. ותשב אל ביתה. ותהר האשה ותשלח ותגד לדוד: הרה אנוכי.
וישלח דוד אל יואב: שלח אלי את אוריה החיתי. ויבא; וישאל דוד לשלום יואב ולשלום העם ולשלום המלחמה. ויאמר דוד: רד לביתך ורחץ רגליך. וישכב אוריה פתח בית המלך את כל עבדי אדוניו, ולא ירד אל ביתו. אמר לו דוד: הלוא מדרך אתה בא? מדוע לא ירדת? ענה אוריה: הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות, ואדוני יואב חונה על פני השדה; ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי? חי נפשך, אם אעשה הדבר הזה. למחר השכירו דוד; עדיין לא ירד.
ויכתב דוד ספר אל יואב וישלח ביד אוריה: הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו, ונכה ומת. שם אותו יואב במקום קשה מול חומת רבה; יצאו אנשי העיר, וימת גם אוריה החיתי. כשמע בת שבע ותספד עליו. ובעבור האבל שלח דוד ויאספה אל ביתו, ותהי לו לאשה ותלד לו בן. וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני יהוה. בא נתן הנביא ויספר למלך משל העשיר וכבשת הרש; אמר דוד: חי יהוה, כי בן מות האיש העושה זאת. אמר נתן: אתה האיש.
אַתָּה הָאִישׁ. כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל. וּמַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינָיו?שמואל ב׳ י״ב, ז׳-ט׳
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
נוכחות חיתים בישראל של המאה ה-10 — אוריה מתואר כחיתי, והמונח חוזר במספר נרטיבים דוידיים — נדחתה בידי חלק מן המבקרים כאנכרוניזם, שכן האימפריה החיתית קרסה סביב 1180 לפנה״ס. אך מדינות הניאו-חיתיות שירשו אותה בצפון סוריה ובאזור הפרת העליון (כרכמיש, חמת, טבל) נותרו פוליטיות איתנות עד המאה השמינית לפנה״ס, ואנשים המזוהים כחיתים ברישומים אכדיים מן התקופה מופיעים כשכירי חרב, סוחרים ומסגרים ברחבי הלבנט. דמותו של אוריה — לוחם מקצועי זר בשירות מלכותי — מתאימה למציאות של ברזל ב׳.
ההיסטוריה של חצר דוד (שמואל ב׳ ט׳-כ׳, מלכים א׳ א׳-ב׳), שבה משובץ אפיזודת בת שבע, מוכרת מאז ספרו הפורץ-דרך של לאונרד רוסט Die Überlieferung von der Thronnachfolge Davids (1926) כיחידה ספרותית מן המוקדמות והקוהרנטיות ביותר במקרא. רוסט טען שהמקור חובר בחצר שלמה תוך זיכרון חי של האירועים. המחקר שלאחריו עידן וגם ערער על תיארוך זה — חלק דחפו את החיבור למאה השמינית או השביעית — אך פה אחד מתבלט: זוהי כתיבה סיפרותית מתוחכמת, מונעת-דמויות, מורכבת מוסרית.
רבת בני עמון — עמאן המודרנית, ירדן — נחפרת מאז המנדט הבריטי. מצודת הברזל שומרת על כתובות מלכותיות עמוניות (כתובת מצודת עמאן, כ-המאה ה-9 לפנה״ס) ופסלים; מיקומה האסטרטגי של העיר השלט בדרך המלך הפך אותה ליעד טבעי לכל כוח מתפשט במאה ה-10. אם המצור הספציפי של שמואל ב׳ י״א התרחש או לא, האופק הגאופוליטי — ממלכת ישראל-יהודה תחת דוד ויואב לוחצת מזרחה כנגד עמון שמרכזה ברבה — מתאים לפרופיל הארכיאולוגי של ברזל IIA באזור.
ההיסטוריה של חצר דוד היא נרטיב פרוזה מתמשך מונע-דמויות שאין לו מקבילה בשום ארכיון מלכותי מזרח-קדום אחר — ושכנותו ביחס לכישלונות המלך היא תכונתה היוצאת ביותר.רוסט, בפרפרזה מתוך Die Überlieferung von der Thronnachfolge Davids (1926)