ביתא ישראל: יהודי אתיופיה
קהילות הריות שמרו על יהדות מקראית בלי תלמוד, ייחסו עצמן לשלמה ולמלכת שבא, ושבו ארצה במבצעי משה ושלמה.
הסיפור המקראי
ביתא ישראל — בית ישראל — הם יהודי הרי אתיופיה, שכינו את עצמם פשוט ״ישראל״ ושכניהם כינו אותם ״פלאשים״, נטולי הקרקע. מסורתם גורסת שהם צאצאי פמלייתו של מנליק הראשון, בן שלמה ומלכת שבא, אשר לפי האפוס האתיופי ״כברה נגסט״ הביא איתו את ארון הברית מירושלים לאקסום ועמו קהילה של כהנים ולוויים. ענפים אחרים של המסורת מייחסים אותם לשבט דן שאבד בדרכו ממצרים, או לחיילים יהודים מן המושבה הצבאית בִּיב.
מה שבטוח: הם שמרו על יהדות מקראית שלא ידעה על המסורת הרבנית. כתבי הקודש שלהם היו ה״אוֹרִית״ — חמשת חומשי תורה בְּגֶעֶז, השפה הליטורגית הקלאסית של אתיופיה — לצד נביאים, כתובים, וספרים שיהדות המערב מכירה רק כחיצוניים: יובלים, חנוך, טוביה, יהודית, מקבים. הם שמרו שבת בקפידה מוחלטת, חגגו את כל החגים המקראיים, מָלוּ ביום השמיני, שמרו על דיני טהרה מורכבים סביב לידה ונידה כולל בקתת הנידה ״מָרְגָּם גוֹג׳וֹ״, וקיימו כהונה — הקֵסוֹח — שהקריבו על מזבחות אבן עד שדעך הנוהג במאה ה-19.
הם לא ידעו על חנוכה או פורים — חגים שמאוחרים לתנ״ך. הם לא ידעו על התלמוד, על המשנה, על הרמב״ם. שנתם היתה השנה המקראית; בית הדין שלהם היה כהן הכפר; תקוותם, דור אחר דור, היתה לחזור לירושלים. הם התפללו לכיוון צפון, לעבר העיר הקדושה, והקֵסוֹח הובילו זמירות בְּגֶעֶז שמילותיהן השאולות מעברית — ישראל, ציון, ירושלים — קשרו אותם למולדת שמעולם לא ראו.
ב-1860 היה החוקר הצרפתי-יהודי יוסף הָלֵוִי הראשון מן המערב שנכנס לכפריהם. ב-1900 ז׳אק פייטלוביץ׳ החל בעבודת החיבור מחדש לעולם היהודי. לאחר פסק הרב הראשי הספרדי עובדיה יוסף ב-1973 שהכריז כי ביתא ישראל הם יהודים מבני שבט דן הזכאים לעלייה, ביצעה ישראל שתי מבצעי הצלה יוצאי דופן: ״מבצע משה״ ב-1984-85 העלה 8,000 ממחנות פליטים בסודן; ״מבצע שלמה״ ב-24-25 במאי 1991 העלה 14,325 איש מאדיס אבבה ב-36 שעות בעת קריסת משטר מנגיסטו.
לא ״באנו״ לישראל. חזרנו. אבות אבותינו התפללו כל שבת לחזור, והנה אנחנו כאן.פֶרֶדֶה יָאזֶזֶו אַקְלוּם, מובא אצל שמואל ילמא, ״מפלאשה לבן חורין״ (1996)
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
ההיסטוריוגרפיה המודרנית, ובפרט ספריהם של סטיבן קפלן ״ביתא ישראל בְּאתיופיה״ (1992) וג׳יימס קוויירין ״התפתחות יהודי אתיופיה״ (1992), טוענים שביתא ישראל התגבשו כקבוצה מובחנת בין המאות ה-14 וה-16 — לא דרך הגירה מבחוץ אלא דרך תהליך של בידול דתי בתוך הנצרות האתיופית, שבו פלג בעל אוריינטציה תנכ״ית התגבש לכדי קהילה יהודית נפרדת בהרי גוֹנְדָר וטיגראי.
טענה זו אינה שוללת השפעה יהודית קדומה על הדת האתיופית כולה — השפעה הניכרת בכל, משמירת השבת בכנסייה האתיופית האורתודוקסית ועד מרכזיות הארון במסורת אקסום — אך ממקמת את היווצרות ביתא ישראל כקהילה יהודית מודעת לעצמה באתיופיה של ימי הביניים המאוחרים, בעימות פוליטי ודתי ארוך עם השליטים הסולומונים.
מחקרים גנטיים תומכים במודל המקורי-המקומי. בהאר ועמיתיו (Nature 2010) והודג׳סון ועמיתיו (PLoS Genetics 2014) מצאו שביתא ישראל מתקבצים גנטית עם אוכלוסיות אתיופיות לא יהודיות. הגנטיקה איננה מאתגרת את יהדותם: הזהות הדתית איננה קטגוריה ביולוגית, ופוסקים מהרדב״ז במאה ה-16 ואילך הכריעו שמעמדם היהודי תקף.
מבצע משה (נובמבר 1984 — ינואר 1985) העלה כ-8,000 ממחנות פליטים במזרח סודן דרך בריסל. מבצע שלמה (24-25 במאי 1991) בוצע ב-36 שעות עם 35 מטוסים, כולל בואינג 747 של אל על שנשא 1,088 נוסעים בטיסה אחת — שיא עולמי. אוכלוסיית האתיופים-ישראלים היום: כ-168,000.
ביתא ישראל אינה שריד הגירה עתיקה אלא תוצאה של תהליך מקומי ארוך של בידול יהודי בתוך החברה האתיופית.סטיבן קפלן, ״ביתא ישראל בְּאתיופיה״ (1992)