קיסריה הימית של הורדוס
הורדוס בונה נמל מים-עמוק בבטון הידראולי על חוף הים — הנמל המלאכותי הגדול בעולם הרומי, ולימים בירת המושלים הרומיים של יהודה.
הסיפור המקראי
וכאשר בנה הורדוס המלך את בית המקדש לה׳, ואת המצודה הקרויה אנטוניה, וארמונות בירושלים וביריחו ובמצדה והרודיון, ומבצרים על כל הר ובכל מעבר מדבר, ביקש עוד מפעל גדול אחר, שיזכר שמו בין מלכי הגויים. ופנה עיניו אל הים — אל המקום הקרוי מגדל סטרטון, על חוף השרון בין יפו לדור — אשר אין שם נמל, רק חוף פתוח ארוך אשר לא תוכל ספינה לרבוץ עליו בבטחה.
ושלח אחר אומנים מכל ארץ, בנאים וחוצבי אבן וצוללים ומהנדסים, ונתן להם כסף לאין שיעור, ואמר: בנו לי כאן עיר. עשו לי מבטח לרוח הדרום-מערב, אשר ינוחו בו אניות גדולות מאלכסנדריה ומצור ומקפריסין, ומספרד אשר במערב ומפונטוס אשר בצפון. תהי גדולה מנמל פיראיוס; תהי לפלא לעמים.
ולקחו האומנים אבנים לאין מספר, והורידום בחבלים ובמנופים אל המעמקים, עשרים קומות במים, ובנו בהם מזח שיצא לתוך הים מאתיים אמה ברוחב, וחציו שובר גלים, וחציו האחר אכסדרה מקורה, אשר תפרקנה בה האניות במחסה מן הגשם והסערה. ובנו מאחורי הנמל עיר אבן לבנה, ובה מקדש לקיסר אוגוסטוס ולאלת רומא, היפודרום על שפת הים, תיאטרון חצוב במדרון, ואמת מים בת עשרה פרסאות המביאה מים זכים ממעיינות הר הכרמל.
ואחרי שתים עשרה שנה כלתה המלאכה, וקרא הורדוס את שם העיר קיסריה, על שם פטרונו הקיסר; וערך שם משחקים חמשה עשר יום, והביא חיות פרא מאפריקה, וגלדיאטורים מרומא, ואתלטים מכל עיר יוונית. ומאותו יום היתה קיסריה משכן המושלים הרומיים של יהודה — ושם, בימי קיסר טיבריוס, ישב פונטיוס פילאטוס, אשר היה הנציב כאשר נצלב אדוננו.
לא היה לו חומר ראוי שישתמש בו לעבודה כה גדולה, והמקום עצמו עמד נגד מטרותיו; אך התגבר על המכשול בנדיבותו, והשלים מפעל אשר הטבע סירב לתת.יוסף בן מתתיהו, קדמוניות ט״ו, 332
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
קיסריה הימית הוקמה בידי הורדוס הגדול בין שנת 22 ל-10 לפנה״ס לערך, על אתר היישוב ההלניסטי הנטוש של מגדל סטרטון (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות ט״ו, 331–341, מלחמה א׳, 408–415). הנמל, שנקרא ״סבסטוס״ (יוונית של ״אוגוסטוס״), היה הנמל המלאכותי הגדול ביותר בעולם הרומי בעת בנייתו — חמישים הקטר של אגן סגור, עם שני מזחים גדולים בסך הכל בני כ-800 מטר אורך.
הארכיאולוגיה התת-ימית הבולטת של הנמל הובלה בידי אבנר רבן (אוניברסיטת חיפה) ורוברט הוהלפלדר (אוניברסיטת קולורדו) בין 1980 ל-2003. הם תיעדו את השימוש בפוצולנה — אפר וולקני שיובא ממפרץ נאפולי — בערבוב עם סיד ומי ים ליצירת בטון הידראולי המתקשה מתחת למים. ויטרוביוס (על האדריכלות ה׳, 12, 2) מתאר את המתכון; מזחי קיסריה, מתוארכים על פי קרמיקה ודנדרוכרונולוגיה לסוף המאה הראשונה לפנה״ס, הם היישום הרומי הקדום ביותר בקנה מידה גדול של טכנולוגיה זו במזרח התיכון.
שקיעה ופעילות טקטונית הורידו את המזחים 5–7 מטרים מתחת לפני המים המקוריים שלהם; ארכיאולוגים שיחזרו את תבניות העץ (קסונים) שלתוכן יצוק הבטון, השתמרו בידי בוץ אנאירובי — ובתוכם חותמות של ספקי עץ איטלקיים ושמות נגרי ספינות מימי הורדוס. עד המאה ה-3 לסה״נ הנמל כבר היה משתקע בחול; בעת הכיבוש הצלבני במאה ה-12 נותר שמיש רק אגן פנימי קטן.
כתובת פילאטוס — שנתגלתה ב-1961 בידי משלחת איטלקית בראשות אנטוניו פרובה ושימשה שוב כמדרגה בתיאטרון קיסריה המשופץ — היא אבן הקדשה בת ארבע שורות בלטינית הקוראת: [DIS AUGUSTI]S TIBERIEUM / [PON]TIUS PILATUS / [PRAEF]ECTUS IUDA[EA]E / [REF]E[CIT]. זוהי הכתובת היחידה בת זמנו הנוקבת בשמו של פונטיוס פילאטוס שנמצאה אי פעם, ומאשרת (כנגד מסורת נוצרית מוקדמת שכינתה אותו ״פרוקורטור״) שתוארו הנכון בשנות ה-30 לסה״נ היה פרפקטוס, נציב — בדיוק כפי שהתואר מופיע באפיגרפיה הפרובינקיאלית הרומית הקדומה.
נמל סבסטוס בקיסריה הוא יצירת ההנדסה האזרחית השאפתנית ביותר ששרדה ממלכות הורדוס. גילוי מזחי הבטון התת-ימיים של הנמל בשנות ה-80 אישר את האומץ הטכנולוגי שתיאר יוסף בן מתתיהו.רוברט הוהלפלדר, סבסטוס: מתחם הנמל של המלך הורדוס (1985), בפרפרזה