חוקי חמורבי
מלך בבל חמורבי חורת 282 חוקים בסטלת בזלת — הקודקס המשפטי השלם המוקדם ביותר, כ-500 שנה לפני סיני; הקבלות ספרותיות מובהקות לחוקי הברית בשמות.
הסיפור המקראי
חמש מאות שנה לפני סיני, בעיר בבל, מלך אחד הציב את החוק באבן. חמורבי, מלך השושלת הראשונה השישי בבבל, חרת 282 צווים על סטלת בזלת שחורה שעליה תבליט: המלך עומד לפני שמש, אל השמש של הצדק, המוסר לו את שרביט הסמכות והטבעת. הדמות היא תיאולוגיה באבן: החוק יורד מאל למלך לעם.
הקורא המקראי לא יכול שלא לזהות את הדמיון המשפחתי. 'אם איש ינקר עין איש אחר, ינוקר עינו.' (חמורבי, ס' 196). 'עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל.' (שמות כ״א, כ״ד). 'אם בן יכה את אביו, יחתכו את ידיו.' (חמורבי, ס' 195). 'מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת.' (שמות כ״א, ט״ו). אותה לֶקס טַליוֹניס, אותה צורת חוק-מקרה, אותה קצב קזואיסטי 'אם-אז'.
אך במקום שחמורבי מבחין בין האציל לבין ההדיוט לבין העבד — שלוש דרגות של נזקים ושל הגנות — סיני מציעה רעיון שטוח יותר: 'תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם' (שמות י״ב, מ״ט). ובעוד מבוא חמורבי מזכיר את מרדוך ואת אנו, מבוא סיני מזכיר רק את היחיד אשר הוציא את העם ממצרים.
התורה לא נכתבה בחלל ריק. היא ירשה את אוצר המילים המשפטי של עולמה והפנתה אותו. ברית סיני אינה ייחודית בכך שהיא ברית; היא ייחודית בטענתה שכל בני הקהילה, עבד או בן חורין, שומעים אותה ישירות מן האל ששחרר אותם — ולא ממלך העומד באמצע.
אֲנִי, חַמּוּרַבִּי, מֶלֶךְ הַצֶּדֶק, אֲשֶׁר שֶׁמֶשׁ הִפְקִיד בְּיָדִי אֶת הַחֻקִּים.חוקי חמורבי, אחרית הדברים
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
חמורבי מלך בבבל בערך מ-1792 עד 1750 לפנה״ס (כרונולוגיה אמצעית), והקודקס מתוארך באופן הסביר ביותר לעשור הסיום של מלכותו, כ-1754 לפנה״ס. הטקסט האכדי, שנכתב בסגנון יתדות מכוון לעתיק, כולל הקדמה המהללת את חסידותו של המלך, 282 חוקי-מקרה הכוללים גנבה, חקלאות, נישואין, ירושה, עבדות ותקיפה, ואחרית דברים המקלל מלכים עתידיים שישנו או יסירו את הכתובת.
המהדורה האנגלית הסמכותית של מרת'ה רוט (Law Collections from Mesopotamia and Asia Minor, 1995, מהדורה שנייה 1997) ממקמת את הקודקס בתוך מסורת רחבה יותר של אוספי חוקים מסופוטמיים — שאיש מהם לא תפקד כ'קודקס' במובן החוקי המודרני. הם משמשים, כפי הנראה, כתצוגות מונומנטליות של הצדק המלכותי וכמוצרי ייחוס לסופרים, לא כמקור ישיר לציטוט בפועל בידי שופטים בתיקים אמיתיים (בתיעוד המשפטי של בבל הישנה מצוטטים מנהג וחוזים פרטיים, לא הקודקס).
המקבילות הספרותיות עם חוקי הברית של שמות כ״א-כ״ג מדויקות עד שהוצעה ברצינות תלות ישירה. ספרו של דייוויד פ' רייט, 'Inventing God's Law' (2009), טוען בהשערה שנויה במחלוקת שחוקי הברית המקראיים הם שכתוב מבני ומכוון של חוקי חמורבי, אולי הופקו בתקופה הניאו-אשורית או הניאו-בבלית כאשר התרבות הבבלית הייתה שוב דומיננטית במזרח הקדום. רוב החוקרים מקבלים קרבה ספרותית אך חולקים על שכתוב ישיר אחד-לאחד.
עיקרון הטליון המפורסם — 'עין תחת עין' — מופיע בחמורבי כתגמול גופני מילולי, אך המסורת הרבנית (בבא קמא פ״ג, ב׳ - פ״ד, א׳) פירשה מחדש את גרסת סיני כפיצוי כספי: שווי העין, לא העין עצמה. אם קריאה רבנית זו משקפת התרחקות ישראלית מקורית מן הנוהג הבבלי או ריכוך מאוחר יותר נתון במחלוקת; ו״פ אולברייט טען לראשון, יעקב מילגרום וקלום קרמייקל לגרסאות מנֻוונות של השני.
חוקי חמורבי הם מונומנט ספרותי, תצוגה תעמולתית של צדק מלכותי, ועזר ייחוס לסופרים — אך לא ספר חוקים במובן שלנו.מרת'ה ת' רוט, אוספי חוקים ממסופוטמיה ומאסיה הקטנה (1997)