התגיירות הכוזרים
ממלכה טורקית בין הים השחור לים הכספי מתגיירת; חלופת המכתבים שלהם עם חסדאי אבן שפרוט בקורדובה שורדת.
הסיפור המקראי
מעבר לנהריה הגדולים של ערבת רוסיה, בין הים הכספי לים השחור, בארץ עשב ופרשים ועמדות מסחר, שלט פעם עם ושמו הכוזרים. הם היו טורקים בלשונם ושמאניסטים במסורתם, ובנו על הוולגה התחתונה ממלכה שהח'ליפים וקיסרי ביזנטיון פחדו ממנה וחיזרו אחריה גם יחד. במאה השמינית, כך מספרות הכרוניקות, מלכם — ה״בק״ ששמו בולן — סובב את פניו מן האלים העתיקים וחיבק את אמונת היהודים.
כך אירע, מספר המכתב העברי הימי־ביניימי הידוע כמכתב שֶכְטֶר, ששני שליחי דת באו לפניו: כומר נוצרי ואימאם מוסלמי, כל אחד טוען לאמיתות דתו. בולן שאלם בזה אחר זה לפני אמונת מי הם מעדיפים את אמונתם שלהם. הנוצרי הודה שדת ישראל היא העתיקה והנכבדה יותר. המוסלמי הודה באותו דבר. אז אמר המלך: שמעתי את שניכם, ומפיכם אני לומד שבני ישראל הם בני הברית הקדומה יותר. אלך אחריהם.
יורשיו העמיקו את ההתגיירות. עובדיה, שנאמר שהיה נין־נכדו של בולן, הביא חכמים מבגדאד ללמד תלמוד ובנה בתי כנסת ברחבי הארץ. בית המלוכה והאצולה הלוחמת אימצו את חוקי משה; פשוטי העם נשארו מעורבים בעבודותיהם, כמנהג עמי הערבה. במשך מאתיים שנה שמרה ממלכה יהודית — מופלאה כחד־קרן — על דרכי המסחר בין הנורדים לח'ווארזמים, בין ארצות פרוות הדוב לארצות מטבעות הכסף.
במאה העשירית, רחוק משם בקורדובה, שמע השר היהודי של הח'ליף הספרדי חַסְדַאי אבן שפרוט שמועות על ממלכה יהודית במזרח וכמעט לא האמין למשמע אוזניו. הוא כתב מכתב, ארוך, זהיר ומלומד, ושלחו במשמרי סוחרים. שנים אחר כך הגיעה תשובה, חתומה על ידי יוסף, מלך הכוזרים: כן, אנחנו אלה שסיפרו לך עליהם. מוצאנו מתוֹגַרְמָה; חוקינו חוקי סיני; עירנו על הוולגה ושמה אַתִיל. ואז נפלה הממלכה, נסחפה בידי נסיך הרוס סוויאטוסלאב ב־969, ויהודי הכוזרים נעלמו אל תוך הערבה — אל אגדה, אל דפי השירה העברית הימי־ביניימית, אל הדמיון הארוך של יהדות שלא היתה, בסופו של דבר, לבדה.
מן היום בו נכנסו אבותי תחת כנפי השכינה, הוא הכניע את אויבינו לפנינו, השפיל את ממלכותיהם והפילן לפנינו.המלך יוסף אל חסדאי אבן שפרוט (חליפת מכתבי הכוזרים, כ־955)
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
ח'גנאט הכוזרים (כ־650 — 969 לספירה) היה אימפריה טורקית של הערבה שהתמרכזה על הוולגה התחתונה, עם בירות בבלנג'ר, סמנדר, ולבסוף אַתִיל (אִתיל) ליד דלתת הנהר. בשיאו שלט במסדרון האסטרטגי בין הים הכספי לים השחור, בהטילו מס על הסחר בין הח'ליפות העבאסית, ביזנטיון, והצפון הסלאבי והנורדי. התגיירותו ליהדות — חלקית, הדרגתית, מתמקדת בבית המלוכה ובאצולה הצבאית — היא אחד האפיזודות המרשימות והשנויות במחלוקת ביותר בהיסטוריית הדתות הימי־ביניימית.
המקורות העיקריים הם: חליפת מכתבי הכוזרים בין חסדאי אבן שפרוט מקורדובה למלך יוסף מכוזריה (כ־955 לספירה; שמורה בשתי עריכות, הארוכה והקצרה, האחרונה אולי תגובה אותנטית של יוסף והראשונה עריכה); מכתב שֶכְטֶר שהתגלה בגניזה הקהירית (קיימברידג' T-S Misc. 35.38), המוסר את נרטיב ההתגיירות; ומקורות גיאוגרפיים ערביים ובהם אל־מסעודי (מֻרוּג' אל־ד'הב, 943) ואבן פדלאן (922). חיבורם של נורמן גולב ועומליאן פריצק תעודות עבריות כוזריות מן המאה העשירית (קורנל 1982) הוא המחקר הביקורתי המכונן של הראיות העבריות.
ספרו של קווין אלן ברוק יהודי כוזריה (מהדורה שלישית, Rowman & Littlefield 2018) הוא הסינתזה המודרנית הסטנדרטית. ברוק טוען להתגיירות חלקית של בית המלוכה והאצולה בסוף המאה השמינית או בתחילת התשיעית, מעמיקה לאורך התשיעית והעשירית, כשרוב הנתינים שמרו על דת מסורתית או סינקרטית. ספרו של פיטר ב' גולדן מחקרי כוזרים (Akadémiai Kiadó 1980) ותרומותיו ל־Cambridge History of Inner Asia ממקמים את הכוזרים בהקשר הטורקי והערבתי הרחב. עדויות ארכיאולוגיות — מבצרים בסגנון מאדיארי, בתי קברות מתקופת הכוזרים עם מוטיבי מנורות בעלות שבעה קנים בצ'לארבו (סרביה), ומצבות בכתובות עבריות בצפון הקווקז — מאששות נוכחות יהודית של אליטה.
השאלה הגנטית — האם יהודי אשכנז המודרניים יורדים בחלק משמעותי מן הכוזרים — נבחנה ביסודיות והופרכה ברובה. מחקרי גנום־מלא רבים (בהר ואחרים 2010, 2013; קוסטה ואחרים 2013; שו ואחרים 2017) מראים שיהודי אשכנז חולקים זיקה גנטית חזקה ביותר לאוכלוסיות לבנטיניות ודרום־אירופיות, לא לאוכלוסיות צפון־קווקזיות או של אזור הוולגה. ספרו הפופולרי של ארתור קסטלר השבט השלושה־עשר (1976), שטען למוצא כוזרי לאשכנזים, הוחלף בידי הראיות הגנטיות. הכוזרים התגיירו; ממלכתם נפלה; וההיטמעות הגנטית הסופית שלהם באוכלוסיות הטורקיות, הסלאביות, ובחלק קטן הקווקזיות־היהודיות של האזור לא משאירה חותם משמעותי על הדנ״א האשכנזי המודרני.
התגיירות הכוזרים אמיתית, אבל היקפה היה מתון ועקבותיה הגנטיות מועטות; היא אחד האפיזודות הבחיריות הדתיות הגדולות של ימי הביניים — ואחד המומיתגות ביותר.קווין אלן ברוק (בעיבוד), יהודי כוזריה