ליל הבדולח
ב-48 שעות החריבו פלוגות הסער הנאציות 267 בתי כנסת, ניפצו 7,000 חנויות יהודיות, ועצרו 30,000 גברים יהודים — סף הג׳נוסייד.
הסיפור המקראי
בליל התשיעי בנובמבר שנת ה׳תרצ״ט, בכל עיר בגרמניה ובאוסטריה ובחבל הסודטים שנבלע באותה שנה, יצאו אנשי הס״א בחולצות החומות והאס״ס ונערי היטלר אל הרחובות עם גרזנים ולפידים ורשימות בידיהם. ברשימות היו כתובות בתי הכנסת. ברשימות היו כתובות החנויות היהודיות. ברשימות היו כתובות הבתים היהודיים. ועלתה הזעקה מעיר לעיר: שברו, שרפו, היכו — וכך עשו, מן הלילה עד בוקר העשירי.
מאתיים שישים ושבעה בתי כנסת הועלו באש. שבעת אלפים חנויות שבבעלות יהודים נופצו, זכוכיתן נשפכה אל המדרכות עד שגרמניה היתה מרופדת בזכוכית — והמשטר, בהומור החשוך של הביורוקרטיה, קרא ללילה על שם הקריסטל השבור: ליל הבדולח. תשעים ואחד יהודים נרצחו על אתר, ועוד עשרות מתו ממכות ומחשיפה בימים שלאחר מכן. שלושים אלף גברים יהודים נעצרו ונשלחו למחנות בדכאו, בוכנוולד וזכסנהאוזן. בתי הכנסת בערו לאורך הלילה ומכבי האש של גרמניה עמדו לצדם עם זרנוקיהם והרטיבו רק את בתי הגויים השכנים.
ויהודי גרמניה, שהיו ששירתו בצבא הקיסר במלחמה הגדולה ושזכו בצלבי ברזל, שלימדו באוניברסיטאות וניצחו על תזמורות וזכו בפרסי נובל לכימיה ולרפואה, שהאמינו עצמם גרמנים בני אמונת משה — הבינו סוף סוף, בבוקר העשירי בנובמבר, שאין להם מקום בארץ של גתה ובאך. שבו מהריסות חנויותיהם והחלו, מי שיכל, להגיש בקשות לוויזות. ולעולם עוד לא היה נמל שביקש אותם.
והמשטר, אחרי ששבר את החלונות, קנס את הקורבנות על החלונות השבורים. מיליארד רייכסמרק, 'קנס הכיפורים', הוטל על יהודי הרייך על הנזק שנגרם לרכושם שלהם; וכל פיצוי ביטוח שקיבלו מחברות גרמניות הוחרם לקופת המדינה. ההריסה הכלכלית של יהדות גרמניה, שהחלה בחוקי נירנברג ב-1935, הושלמה כעת. אחרי ליל הבדולח השאלה לא היתה עוד אם יוכלו יהודי גרמניה להישאר — היתה אם יוכלו להימלט בזמן. רובם לא יכלו.
לא הייתי רוצה להיות יהודי בגרמניה. הלילה שלנו; מחר בבוקר נעשה את החשבון.יוסף גבלס, רישום יומן 9 בנובמבר 1938
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
ליל הבדולח — 'ליל הפוגרום של הרייך' מ-9–10 בנובמבר 1938 — הוא נושא ספרו של אלן שטיינווייס 'ליל הבדולח 1938' (בלקנאפ/הרווארד 2009), ספרו של מרטין גילברט 'ליל הבדולח: פתח לחורבן' (הרפר קולינס 2006), ואוסף המסמכים בכרך 1 של שאול פרידלנדר 'גרמניה הנאצית והיהודים: שנות הרדיפה 1933-1939' (הרפר קולינס 1997). העילה היתה התנקשות הירש גרינשפן בן ה-17 במזכיר השלישי ארנסט פום ראט בשגרירות גרמניה בפריס ב-7 בנובמבר 1938; פום ראט מת אחר הצהריים של 9 בנובמבר.
במסיבה ערב באולם העיר העתיק במינכן ב-9 בנובמבר, נשא גבלס נאום מסית לראשי הס״א והמפלגה הנאצית. פקודות מברק שוגרו ב-1:20 בלילה ב-10 בנובמבר מראש הס״ס ריינהארד היידריך לכל מטה משטרה ומטה השירות הביטחוני, הורו להן לסייע אך לא להוביל רשמית את ההרס. יחידות ס״ס בלבוש אזרחי, אנשי ס״א בחולצות חומות, נערי היטלר ואזרחים מוסתים תקפו בתי כנסת, עסקים ובתים יהודיים בכל גרמניה, אוסטריה והסודטים שזה עתה סופחו. שטיינווייס מעריך כ-267 בתי כנסת שנהרסו או ניזוקו, 7,500 עסקים שנבזזו, 91 יהודים שנהרגו במהלך הפוגרום עצמו, ועוד מאות מקרי מוות בכלא בדכאו, בוכנוולד וזכסנהאוזן, שאליהם נשלחו 30,000 גברים יהודים.
האחרית הכלכלית עוגנה בשלוש תקנות מ-12 בנובמבר 1938 שהוציא הרמן גרינג כסמכות מלאה לתכנית ארבע השנים: צו על קנס הכיפורים, שהטיל מיליארד רייכסמרק עונש קולקטיבי על יהדות גרמניה; צו על שיקום מראה הרחוב, שדרש מבעלי חנויות יהודים לתקן נזקים על חשבונם והחרים כל פיצוי ביטוח; וצו על הוצאת היהודים מן החיים הכלכליים בגרמניה, שהשלים את ה'אריזציה' המוקרא. 'פרנקפורטר צייטונג' דיווח ב-13 בנובמבר 1938 שאומדן של 25 מיליון רייכסמרק בזכוכית לבדה נשבר, רובו ייבא מבלגיה ודרש מטבע חוץ להחלפה.
התגובה הבינלאומית היתה רחבה אך מוגבלת באפקט מעשי. הנשיא רוזוולט החזיר את שגריר ארה״ב בברלין במחאה אך לא העלה את מכסות ההגירה; ועידת אוויאן מיולי 1938 כבר הוכיחה את חוסר הרצון של מדינות המערב לקלוט מספרים גדולים של פליטים יהודים. ה'קינדרטרנספורט', שהושק בסוף נובמבר 1938 בבריטניה, חילץ בסופו של דבר 9,354 ילדים, רובם יהודים. בתוך גרמניה לקח המשטר את ליל הבדולח כסימן שרדיקליזציה נוספת לא תעורר התערבות זרה רצינית; היא האיצה את ההכנה הביורוקרטית של הגירה המונית דרך משרדו של אייכמן בווינה, ובסופו של דבר את התכנון שיוביל לוועידת ואנזה.
ליל הבדולח היה הרגע שבו חצה המשטר מרדיפה משפטית לאלימות רחוב וגילה שלא האוכלוסייה הגרמנית ולא העולם יעצרו אותו.שאול פרידלנדר, גרמניה הנאצית והיהודים, כרך 1 (1997)