פרשת מורטרה
משטרת בולוניה חטפה את אדגרדו מורטרה בן השש מהוריו היהודים מאחר שמשרתת הטבילה אותו בסתר; הפרשה ליבתה את דעת הקהל הליברלית נגד מדינת האפיפיור.
הסיפור המקראי
בעיר בולוניה, במדינת האפיפיור, בשנת ה׳תרי״ח, חי סוחר יהודי בשם סלומונה מורטרה, ואשתו מריאנה, וילד בן שש בשם אדגרדו. ובבית היתה משרתת נוצרייה, נערה לא מלומדת מן הכפרים בשם אנה מוריזי, שברגע של פחד התיזה מים על אדגרדו התינוק החולה ולחשה את נוסחת הטבילה, סבורה שהיא מצילה את נשמתו. ולאיש לא סיפרה במשך חמש שנים. ואז סיפרה.
בליל העשרים וארבעה ביוני באו סוכני האינקוויזיציה האפיפיורית לבית. אמרו להורים שעל פי דין הכנסייה ילדם נוצרי מעתה, וילד נוצרי לא יוכל לגדול אצל הורים יהודים. לקחו אותו לאור הנר מזרועות אמו. הושיבוהו במרכבה. נסעו כל הלילה לרומא. נפלה האם על הרצפה והאב רץ אחרי המרכבה ברגליו עד שכוחו עזבהו. בכה הילד אחר הוריו כל הדרך, ובכייתו הגיעה לשערי רומא ועלתה השמיימה.
פיוס התשיעי, האפיפיור שהחל את שלטונו כליברל ונעשה לאבסולוטיסט, לקח את הילד תחת חסותו האישית. הביא אותו לבית הקטכומנים, הבית שבו המירו יהודים את דתם. הטביל אותו רשמית פעם שנייה, נתן לו את השם פיו על שם עצמו, גידל אותו כבן הכנסייה. נסעו ההורים, עתרו, בכו לפני קונסולים ושגרירים. שם מורטרה היה ידוע מפריס לניו יורק. שב סר משה מונטיפיורי, הפעם לרומא עצמה, והאפיפיור סירב לקבלו.
וזעק העולם היהודי, וזעק עולם נוצרי גדול עמהם. הקיסר נפוליאון השלישי התערב. הקיסר פרנץ יוזף מחה. עשרים אספות רבניות באירופה ובאמריקה הוציאו הצהרות משותפות. ג׳יימס ביוקנן, נשיא ארצות הברית, נדרש בידי שריו לפעול. לא נכנע האפיפיור. גדל אדגרדו בוותיקן; היה לכומר קתולי; מת ב-1940 במנזר בלגי, סירב עד הסוף לוותר על הטבילה שנכפתה עליו. הפרשה לא שחררה את אדגרדו, אך שברה את עמדתה המוסרית של מדינת האפיפיור, ובתוך שתים-עשרה שנים בלעה הריסורג׳ימנטו את בולוניה ואת רומא, ושלטון האפיפיורים הזמני חדל מלהיות.
לא נוכל. האב הקדוש לעולם לא יתיר שילד מוטבל יגודל מחוץ לכנסייה.האפיפיור פיוס התשיעי למשלחת משפחת מורטרה, 1858
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
פרשת מורטרה משוחזרת באופן מקיף בספרו של דוד קרצר חטיפת אדגרדו מורטרה (קנופף 1997), המבוסס על תיקי משפט האינקוויזיציה של בולוניה שנתגלו מחדש ב-1996, כתבי משפחת מורטרה, ארכיון הוותיקן הסודי שנפתח אחר כך בידי פיוס האחד-עשר, ומשלוחי השירותים הדיפלומטיים הסרדיניים והצרפתיים. אדגרדו מורטרה נולד ב-27 באוגוסט 1851 בבולוניה, אז תחת שלטון אפיפיורי ישיר. המשרתת אנה מוריזי, אז בת ארבע-עשרה, טענה ב-1858 שהטבילה אותו במחלה קשה ב-1852.
תחת המשפט הקנוני שהיה בתוקף במדינת האפיפיור, כל אדם שהוטבל היה חבר בכנסייה הקתולית ולא יכול היה להתגדל בבית לא נוצרי. האינקוויזיטור של בולוניה, האב פייר גאטאנו פלטי, סבור היה שהעניין ברור קנונית, ציווה על המשטרה לקחת את הילד. בליל ה-23–24 ביוני 1858, הסמל ג׳וזפה לוצ׳ידי נכנס לבית מורטרה ולקח את אדגרדו לבית הקטכומנים ברומא, שם הועמד תחת חסותו האישית של פיוס התשיעי (ג׳ובאני מאריה מאסטאי-פרטי).
התגובה הדיפלומטית היתה חמורה וחסרת תקדים. קאבור והממשלה הסרדינית בטורינו השתמשו בפרשה כדי לפרק את הלגיטימיות של השלטון האפיפיורי הזמני, וקאבור אמר שעלילת מורטרה 'שווה לנו יותר מקרב מנוצח'. נפוליאון השלישי לחץ על הוותיקן באמצעות שגריריו; ממשלות בריטניה ופרוסיה מחו רשמית. בארצות הברית התקיימו אספות מחאה ציבוריות בעשרים ושש ערים; הנשיא ביוקנן סירב להתערב רשמית, בנימוק של אי-התערבות בעניינים דתיים זרים. תגובת הוותיקן, שנוסחה בכתב העת הרשמי צ׳יביליטה קאטוליקה, הגנה על המעשה על בסיס הקנון.
אדגרדו מורטרה נשאר ברומא, התחנך בלטרן, ונכנס לאוגוסטיניאנים הקנונים הרגולריים ב-1873, ונטל את שם הדת פיוס על שם פטרונו. נעשה למטיף מיסיונרי בחמש שפות ומת ב-11 במרץ 1940 במנזר בוהיי ליד ליאז׳, בן 88. ספר זכרונותיו, חטיפת אדגרדו מורטרה — שנכתב בספרדית בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה — פורסם רק ב-2005 בידי הוצאה קתולית איטלקית; הוא מציג את חטיפתו כחסד אלוהי. מאורו פסקה ומרינה קאפיירו מיקמו אחר כך את פרשת מורטרה במסגרת תבנית רחבה של טבילות כפויות שתועדו בגטו רומא מ-1640 עד 1860.
יותר מכל מאורע יחיד, הסיטה פרשת מורטרה את דעת הקהל הליברלית האירופית באופן סופי נגד השלטון הזמני של האפיפיור — והאיצה את איחוד איטליה בשתים-עשרה שנים מכריעות.דוד קרצר, חטיפת אדגרדו מורטרה (1997)