נחמיה ובניין החומה

הסיפור המקראי

נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה היה משקה לארתחשסתא המלך בשושן הבירה. כאשר בא חנני אחיו מיהודה והגיד לו שחומת ירושלים פרוצה ושעריה נשרפו באש — ישב נחמיה ובכה, ויתאבל וצם, ויתפלל לפני אלוהי השמים. בחודש ניסן עמד לפני המלך וזעם פניו, ויאמר לו המלך: 'מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה?' ויחד נחמיה מאוד, ויבקש רשות ללכת לעיר קברות אבותיו.

בא לירושלים; ובלילה השלישי קם עם מתי מספר ועלה במרכבה סביב לחומות ההרוסות — שער הגיא, עין התנין, שער האשפות, שער המעיין — וסקר את הפרצות בדומייה. אחר כך אסף את הכהנים, החורים, הסגנים ואמר: 'לכו ונבנה חומת ירושלים ולא נהיה עוד חרפה.' ויאמרו: 'נקום ובנינו.' ויחזקו ידיהם לטובה.

סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי, וְטוֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמּוֹנִי, וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי לעגו וקשרו להרגם. לכן עבדו הבונים יד אחת באבנים ויד אחת בחרב; תוקעי השופר עמדו לקרוא להם בעת הפרץ. בחמישים ושנים יום נשלמה החומה, בעשרים וחמשה לחודש אלול. וכאשר שמעו אויביהם, נפלו מאוד בעיניהם, כי ידעו שמאת אלוהינו נעשתה המלאכה.

וַנִּבְנֶה אֶת הַחוֹמָה, וַתִּקָּשֵׁר כָּל הַחוֹמָה עַד חֶצְיָהּ, וַיְהִי לֵב לָעָם לַעֲשׂוֹת.נחמיה ד׳, ו׳

ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה

שליחותו הראשונה של נחמיה לירושלים מתוארכת על ידי הספר עצמו לשנת עשרים לארתחשסתא הראשון — 445 לפנה״ס — מה שהופך זאת לאחד האירועים המעוגנים בדייקנות רבה ביותר בהיסטוריה המקראית. 'זיכרון נחמיה' המשובץ בפרקים א׳–ז׳ ו-י״א–י״ג נחשב לאחד המקורות האותנטיים הבודדים בגוף ראשון בתנ״ך, בן זמנם של האירועים. פירוש WBC של יוז ויליאמסון (1985) הוא הטיפול הביקורתי המקובל.

ארכיאולוגיית ירושלים בתקופה הפרסית מאשרת עיר מצומקת מאוד ביחס לשיא בית ראשון. חפירותיה של אילת מזר במורד המזרחי של עיר דוד (2007–2018) חשפו קטע חומה ומגדל סמוך אשר זוהו על ידיה כשייכים לבניית נחמיה — אם כי התיארוך נותר שנוי במחלוקת, ומבקרים (ובהם ישראל פינקלשטיין) טוענים לתאריך חשמונאי. אוכלוסיית יהוד הפרסית מוערכת בכ-12,000–15,000 בלבד בכל המחוז; ירושלים עצמה מנתה כנראה רק 1,500–3,000 תושבים.

סנבלט 'החורוני', יריבו הראשי של נחמיה, מאומת באופן בלתי תלוי. תחינת אלפנטינה משנת 407 לפנה״ס פונה אל 'דליה ושלמיה בני סנבלט פחת שומרון' — דבר המאשר את סנבלט הראשון כבן זמנו של נחמיה. סנבלטים מאוחרים יותר מופיעים בפפירוסי ואדי דליה (המאה ה-4 לפנה״ס), מה שמעיד על שם שושלתי. טוביה העמוני הוא ככל הנראה אבי משפחת הטוביאדים שתועדה אחר כך אצל יוסף בן מתתיהו ובכתובות בעיראק אל-אמיר בעבר הירדן.

לוח הזמנים של חמישים ושנים יום לבניית החומה — שנדחה זמן רב כאגדה — קיבל אמון נוסף בעקבות שיטות בנייה משוות במזרח הקדום וההיקף המצומצם של ירושלים בתקופה הפרסית (פחות מק״מ של חומה לתקן, לא לבנות מחדש). השילוב של נחמיה — סמכות אימפריאלית (פרמאנים מארתחשסתא), כוח אדם מקומי (מאורגן לפי משפחה ואומנות בפרק ג׳), ועיגון תאולוגי — הוא תעודה מינהלית מודרנית באופן בולט.

זיכרון נחמיה נותן לנו את המושל היהודי היחיד מן התקופה הפרסית שאת קולו אנו יכולים לשמוע ישירות.לסטר גראבי, היסטוריה של היהודים והיהדות בתקופת בית שני (2004)