אוריגנס בקיסריה והאקספלה
התיאולוג הנוצרי מחבר בקיסריה תנ"ך בשש עמודות ולומד עברית מפי החכמים — הדיאלוג הטקסטואלי הראשון בין יהדות לנצרות.
הסיפור המקראי
במאה השלישית לספירה, כאשר בתי הכנסת של קיסריה השקיפו על אותו ים שעליו השקיפה הבזיליקה של הבישוף, ישב מלומד דובר יוונית בשם אוֹרִיגֶנֶס לצד חכמים ולמד את עברית הנביאים. הוא ברח מאלכסנדריה אחרי סכסוך עם הבישוף שלו, ועיר החוף היהודאית הפכה למקלטו — מקום שבו תורה ובשורה נקראו ברחובות סמוכים, והגבול ביניהם עוד לא היה חומה.
אוריגנס היה אדם שכתבי הקודש בערוהו. הוא האמין שכל הברה במקרא טומנת אור מתחת לאור, ויצא להשוות את לשון העברית עם כל תרגום יווני שעלה בידו. בבית מלאכתו הגדול ערך שש עמודות זו לצד זו: עברית, עברית מתועתקת באותיות יווניות, ונוסחיהם של עקילס, סִימָכוֹס, השבעים, ותֵיאוֹדוֹטִיוֹן. העמל היה עצום, הקלף יקר, הסבלנות נזירית.
הוא בא אל החכמים כתלמיד. שאל אותם על משמעות מילים, על שמות צמחים, על מנהגי חגים, על קריאתם של פסוקים סתומים. החכמים פעמים התווכחו עמו, פעמים לימדוהו; בתלמוד ובמדרש עוד מהדהדים, אולי, צללים של שיחות אלה. דרך אוריגנס נכנסה תורת חכמים אל מחזור הדם של המקרא הנוצרי — והסקרנות הנוצרית כלפי עברית התנ"ך נכנסה לזיכרונם של חכמי קיסריה.
לא היה אדם נוח. הטיף באש, ומת ברוח של מודה־על־אמונתו, גופו שבור תחת רדיפת דֶּקיוּס. אבל העמודות שסידר על קלפיו האריכו ימים אחריו. במשך מאות שנים קראה הכנסייה הנוצרית את התנ"ך העברי דרך עיניו של אוריגנס — וזכרה, באפלוליות, שחכמי הגליל היו מוריו.
אם היהודים יקשו עלינו על נוסח הדברים, עלינו לפנות אל העברית, פן ניראה כמתעמתים עמהם בכזב.אוריגנס, אגרת אל אפריקנוס
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
אוריגנס מאלכסנדריה (כ־185 — כ־253 לספירה) הוא חוקר המקרא הנוצרי החשוב ביותר של הכנסייה שלפני קונסטנטין, ומחולל ביקורת הנוסח השיטתית של התנ"ך. לאחר שנפרד מהבישוף שלו דמטריוס סביב שנת 232, עבר לקיסריה הימית, שם לימד, הטיף וערך את האקְסַפְּלָה — סינופסיס בן שש עמודות של התנ"ך העברי בעברית, בעברית באותיות יווניות, ובארבעת התרגומים היווניים העיקריים (עקילס, סימכוס, תרגום השבעים, תיאודוטיון). המקור היה כה גדול — אולי חמישים קודקסים — שמעולם לא הועתק במלואו; הירונימוס עיין בו בקיסריה בשנות ה־380.
האקספלה שרדה רק בשברים. פלימפססט מֵרְקַטי שהתגלה בספריית האמברוסיאנה במילאנו ב־1896 שומר עמודות מהתהילים בפורמט האקספלרי. הגניזה הקהירית הניבה שבר עמודה עברית באותיות יווניות שערך צ'ארלס טיילור (1900). הקריאות הניתנות לשחזור נאספו ב־Origenis Hexaplorum quae supersunt של פילד (1875) ומתעדכנות בפרויקט האקספלה המתמשך.
הקשרים היהודיים של אוריגנס בקיסריה מתועדים בדרשותיו ובאיגרותיו. באגרת אל אפריקנוס (כ־240) הוא דן בהבדלי הנוסח בסיפור שושנה עם מקורות יהודיים מזוהים. ניקולס דה־לאנג' בספרו Origen and the Jews (קיימברידג' 1976) מיפה באופן שיטתי את הקשרים הללו והראה שפרשנותו של אוריגנס משלבת מוטיבים חז"ליים המופיעים גם בתלמוד הירושלמי ובבראשית רבה — עדות ישירה לדיאלוג טקסטואלי יהודי־נוצרי במאה השלישית.
המרכז המלומד שייסד אוריגנס בקיסריה התקיים. פמפילוס, תלמיד תלמידו, הרחיב את הספרייה לכ־30,000 כרכים; אוסביוס מקיסריה הסתמך עליה בכתיבת ההיסטוריה הכנסייתית; הירונימוס נסע לשם לעיין בכתבי היד של אוריגנס בעת שתיקן את התרגום הלטיני. הספרייה נחרבה בכיבושים הפרסי והערבי במאה השביעית, אך שיטות ביקורת הנוסח הקיסריאניות המשיכו לעצב את הביבליות הנוצריות עד העת החדשה.
אוריגנס, יותר מכל מלומד נוצרי אחר בעת העתיקה, התייחס לנוסח העברי ולפרשנות החז"לית כעדים בעלי סמכות למשמעות הכתובים.ניקולס דה־לאנג', אוריגנס והיהודים (1976)