רב סעדיה גאון
אחד מגדולי הפולימאתים של סורא: מתרגם את התנ״ך לערבית, כותב את הפילוסופיה היהודית הראשונה (אמונות ודעות), ונאבק בקראים.
הסיפור המקראי
הוא נולד בנווה המדבר אל־פיום שבמצרים סביב שנת 882, בכפר ששמו לא שרד, בנו של אדם ושמו יוסף. עד הגיעו לגיל עשרים סיים מילון עברי; לפני שמלאו לו שלושים כתב, בעברית, פולמוס נגד מורה הקראים ענן בן דוד שטייל בנתיבי הסחר של הים התיכון והגיע לישיבות בבל. החכמים שם שמו לב. משהו פעל באותו מצרי — שטף בערבית ובעברית, אומץ בפולמוס, תיאבון נורא לסדר ושיטה — שהישיבות הוותיקות אך התשושות של סורא ופומבדיתא לא ראו בו מזה דורות.
בשנת 928, כאשר ישיבת סורא היתה על סף סגירה, קרא ראש הגולה דויד בן זכאי לרב סעדיה מגלותו בארם צובא ומינהו לגאון — ראש סורא — מעל ראשי מועמדים מבוגרים יותר. הבחירה זעזעה רבים והצילה את הישיבה. תוך חודשים ארגן רב סעדיה מחדש את תכנית הלימודים, זימן תלמידים חדשים, כתב שאלות ותשובות חדשות, והחל בעבודה שתגדיר אותו: תרגום התנ״ך לערבית, עם פירוש שוטף. הוא קרא לו ה״תפסיר״, ובמשך אלף שנה ייקרא בידי ילדים יהודים מתימן עד אנדלוסיה כהיכרותם הראשונה עם הכתוב.
הוא נלחם בקראים שדחו את התורה שבעל פה. הוא נלחם במתקן הלוח בן מאיר שניסה ליטול את קביעת הפסח מבבל. הוא נלחם בפטרונו עצמו, ראש הגולה דוד, כשדוד דרש פסיקה מושחתת — והודח לשנתיים והוחרם, ואז הוחזר ושב להיות גאון משום שאיש לא יכול היה למלא את המקום. בשנות הדחתו כתב את יצירת המופת שלו, אמונות ודעות — הפילוסופיה היהודית השיטתית הראשונה, בערבית, בנויה לדוגמת ה״כלאם״ המעתזילי של בני זמנו המוסלמים.
הוא מת ב־942, מותש ממחלות איש שהתווכח עם העולם שישים שנה. הוא הותיר אחריו תפסיר, סידור (סידור התפילה היהודי המודפס הראשון), פולמוס נגד ענן, את אמונות ודעות, דקדוק עברי (ספר האגרון), ועשרות שאלות ותשובות. הוא תרגם את התנ״ך אל הלשון שעמו דיבר אז. הוא העניק ליהדות את הגנתה הפילוסופית הראשונה בלשון הפילוסופיה. הגאונים שלפניו היו מוסרי מסורת; הוא הפך את הישיבה למקום שבו אפשר ליצור דברים חדשים — והוויכוח היהודי הארוך על תבונה והתגלות, ויכוח שיימשך ממנו דרך הרמב״ם עד היום, נפתח בספריו.
ראוי לאדם שיחקור בכל ענין עד שיגיע אל האמת — שאם יסמוך על מסורת בלבד סוגר הוא דלת לפניו.רס״ג, אמונות ודעות, הקדמה ו
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
רב סעדיה בן יוסף אל־פיומי (882-942 לספירה), הידוע בעברית כרב סעדיה גאון, הוא דמות המפתח של יהדות תקופת הגאונים ומייסד הפילוסופיה היהודית של ימי הביניים ושל תרגום המקרא. נולד באל־פיום, התחנך במצרים, גלה לחלב ומשם לבגדאד, שירת כגאון (ראש) ישיבת סורא משנת 928 עד מותו, עם הדחה דו־שנתית (932-934) על מחלוקת עם ראש הגולה דוד בן זכאי. הביוגרפיה הסטנדרטית היא של הנרי מַלטֶר רב סעדיה גאון: חייו ויצירתו (JPS 1921), משלימה בידי רוברט ברודי הגאונים של בבל ועיצוב התרבות היהודית הימי־ביניימית (ייל 1998).
התפסיר של רס״ג — תרגומו־פירושו לחומש בערבית יהודית — היה התרגום הערבי המלא הראשון של התנ״ך בידי יהודי. הוא הפך לתנ״ך הסטנדרטי של יהודי העולם דובר הערבית במשך מאות שנים, נמסר בעשרות כתבי יד ימי־ביניימיים ונדפס בפוליגלוט הקושטאי של 1546. הגניזה הקהירית הניבה שברי כתב יד אוטוגרפים נרחבים. מהדורות ביקורתיות מודרניות כוללות את גרסאות החומש הערביות של יוסף דרנבורג (פריז 1893) ואת פרויקט המחקר המתמשך של יפת רצהבי ואחרים.
ספר האמונות והדעות שלו (כִּתאב אל־אַמַאנַאת ואל־אִעְתִקאדאת בערבית המקורית; באנגלית The Book of Beliefs and Opinions), שחיברו ב־933 בשנות הדחתו מסורא, הוא החיבור הפילוסופי היהודי השיטתי הראשון. נשען על ה״כלאם״ המעתזילי האסלאמי, הוא מכסה את הבריאה, אחדות האל, מצוות עשה ולא תעשה, שכר ועונש, בחירה חופשית, הנפש, והעתיד המשיחי. רס״ג טוען שתבונה והתגלות אינן יכולות להתנגש ושפרשנות נאותה מיישבת ביניהן. תרגומו של אלכסנדר אלטמן (ייל 1948, מקוצר) ונוסחו האנגלי המלא של סמואל רוזנבלאט (ייל 1948) נותרו סטנדרטיים.
פולמוסו של רס״ג נגד הקראים — במיוחד הפרכת ענן (כִּתאב אל־רַד עלא ענאן) — הגדיר את הגבול בין רבניים לקראים בתקופת הגאונים למאתיים השנים הבאות. הקראות, התנועה שייסד ענן בן דוד בבבל של המאה השמינית, דחתה את סמכות התלמוד והחזיקה במקרא בלבד. הפולמוס של רס״ג, שנשמר בשברים בלבד, בנה את התשובה הרבנית. הגניזה הקהירית הניבה הרבה מיצירותיו האחרות שאבדו, כולל חלקים מן הדקדוק העברי ספר האגרון, פירושי מקרא, ועשרות שאלות ותשובות. ההקדמה של נורמן סולומון לכרך רס״ג של ייל יודאיקה ומאמריו של דניאל לסקר על הפולמוס הקראי־רבני מספקים סינתזה מודרנית.
רס״ג הוא הציר של יהדות ימי הביניים: מאחוריו מאות הגאונים והתלמוד; לפניו, העולם הפילוסופי, הלקסיקוגרפי והפרשני של יהדות אנדלוסיה. ללא תפסירו, אין רמב״ם; ללא פולמוסיו, אין הסדר קראי־רבני.רוברט ברודי (בעיבוד), הגאונים של בבל