שבתי צבי המשיח השקר
מקובל מאיזמיר הכריז על עצמו כמשיח, חישמל את העולם היהודי, והתאסלם תחת איום הוצאה להורג — והותיר אחריו את כת הדונמה.
הסיפור המקראי
בשנת חמשת אלפים ארבע מאות עשרים ושש, בעיר איזמיר על שפת הים האגאי, הכריז תלמיד חכם צעיר ושמו שַׁבְּתַי בן מרדכי צבי את השם המפורש בקול והכריז על עצמו משיח אלוהי ישראל. העולם הכין עצמו למשיח. גזרות חמלניצקי באוקראינה הטביעו מאה אלף יהודים; מקובלי צפת לימדו שכלי העולם נשברו ומחכים לתיקון; שנת חמשת אלפים ארבע מאות עשרים ושש נחקקה בזוהר כשנת גאולה.
נביאו, נתן העזתי, צעיר זוהר שלמד תורת האר״י, שלח איגרות בכל הגלויות והודיע כי המשיח קם באיזמיר וכי קיבוץ גלויות בפתח. מתימן ועד אמסטרדם, מהמבורג ועד תוניס, קהילות מכרו את בתיהן, ארזו את חפציהן וחיכו לתרועה. חנוונים באביניון פסקו ממכירה כי המשיח בא. רבנים בקושטא כתבו דרכוני גן עדן.
אך כאשר ניגש שבתי לשער הנשגב להפיל את הסולטן ולשוב לארץ ישראל, הציע לו הסולטן מהמט הרביעי בחירה: מצנפת האסלאם, או מיתר התליין. הוא לקח את המצנפת. הוא נעשה לעַזיז מַחְמַד אֶפֶנְדִי, שומר סף בחצר הקיסרית. העולם נדהם. איגרות בגידה הלכו באותם נתיבים שבהם הלכו פעם איגרות גאולה. היהודים בכו; היו אף שטענו שירד אל הטומאה כדי לגאול אותה מבפנים.
מאשמתו נולדה הדונמה, ה'מומרים' של סלוניקי — חסידים סודיים שהציגו עצמם בחוץ כמוסלמים אך פנימה הקדישו את שבתי כמשיח הסובל. הם שרדו בסלוניקי העות'מאנית מאתיים וחמישים שנה, ולא התחתנו אלא בינם לבין עצמם, הדליקו נרות שבת בעליות גג, עד שחילופי האוכלוסיה של 1923 העבירו אותם לאיסטנבול, ושם שרידיהם האחרונים חיים עד היום, הד מוזר לשנה שהסתיימה באכזבה.
הנה משיחך יבוא לך צדיק ונושע; רוחי תנוח עליו, והוא ימשול בכל העמים.נתן העזתי, איגרת נבואית, 1665
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
שבתי צבי (1626–1676) היה דמות המפתח של התנועה המשיחית הגדולה ביותר בתולדות ישראל מאז מרד בר כוכבא. ספרו המונומנטלי של גרשם שלום, שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו (תש״ך), נותר חיבור היסוד, ומתבסס על ארכיונים באמסטרדם, המבורג, ליבורנו, סלוניקי, קהיר ואיסטנבול לשחזור תנועה ששטפה אולי את רוב יהודי העולם בשיא 1665–1666.
התיאולוגיה של התנועה סופקה על ידי נתן העזתי (אברהם נתן אשכנזי, 1643–1680), שאיגרותיו הפיצו קריאה לוריאנית-קבלית שבה מאבקיו הרוחניים של שבתי, לרבות המרתו, היו שלבים בתיקון קוסמי. יהודה ליבס ואברהם אלקיים זיקקו את מסגרת שלום, והדגישו את שורשי התנועה הספרדיים המקומיים מול הדגשת שלום את הקבלה הלוריאנית כזרז יחיד.
בשישה עשר בספטמבר 1666, הובא שבתי לפני הסולטן מהמט הרביעי באדריאנופול (אדירנה), קיבל עליו את האסלאם, חבש את המצנפת וקיבל משרת חצר עות'מאנית. ספרו של מארק דייוויד באר, The Dönme (סטנפורד 2010), עוקב אחר הכת הסודית שצמחה מהמרה זו: בסלוניקי התפלגו הדונמה לשלוש סיעות (יעקובי, קרקש, קפנג'י), שמרו על שמונה עשרה מצוות שמקורן בשבתי, והתקיימו כקהילה אנדוגמית עד חילופי האוכלוסין היווני-טורקי של 1923.
האמונה השבתאית לא נעלמה עם ההמרה. קבוצות שבתאיות מחתרתיות באיטליה, פולין ומורביה שרדו אל המאה השמונה עשרה, הולידו את התנועה הפראנקיסטית של יעקב פרנק (1726–1791) והשפיעו על המילייה החסידי המוקדם. שלום ותלמידו ישעיה תשבי טענו ששרידי השבתאות אף הזינו, בתגובה או בקו תיאולוגי ישיר, את ההשכלה ואת זרמים ביהדות הרפורמית.
התנועה השבתאית היא התנועה המשיחית החשובה ביותר ביהדות מאז חורבן בית שני.גרשם שלום, שבתי צבי (1957)