כיבוש צלאח א-דין וירושלים
ה׳ מעורר רוח עזה ממזרח. סלאח א-דין מנפץ את צבאות הצלבנים בקרני חיטין ופותח שוב את שערי ירושלים. הסולטאן קורא לגולה: ״שובו אל עיר האלוהים״.
הסיפור המקראי
במשך כמעט תשעים שנה ישבה עיר הקודש ירושלים שוממה מבניה, נאנקת תחת מגפי הברזל הכבדים של הצלבנים. מקדשי עליון חוללו, וצאצאי יעקב גורשו מאותן אבנים ממש שהניחו אבותיהם. התפוצה בכתה על נהרות הגלות, אבלה על דם קדושי תתנ"ט (1099) ומתפללת ללא הרף לגאולת ציון מידי אדום.
אז הקים ה' ממזרח רוח סערה בדמותו של הסולטאן המוסלמי, צלאח אד-דין. בקרני חיטין נופצו צבאות הצלבנים ככלי חרס, גמול אלוהי על הטבח חסר הרחמים שחוללו בארץ הקודש. כאשר התקרב צלאח אד-דין לשערי ירושלים, לא היה זה באש ובחרב של קודמיו, אלא במידת רחמים מפתיעה שהדהדה את חסדו העתיק של כורש מלך פרס.
במעשה שהעביר רטט של תקווה עמוקה ברחבי הגלות, ביטל הסולטאן המנצח באופן רשמי את גזרת הצלבנים האכזרית. הוא שלח כרוזים לפינות הנידחות של התפוצות, והכריז כי שערי ירושלים פתוחים שוב בפני בני ישראל. הוא הכריז כי העיר תקבל בברכה את צאצאי בוניה העתיקים לשוב ולשכון בשלווה בין חומותיה.
צו פלאי זה הצית אש קודש בלב הגולים. הוא סלל את הדרך ל'עליית 300 הרבנים' האגדית, שבה גדולי חכמי צרפת ואנגליה הותירו מאחור את עושרם ונוחותם כדי לצאת למסע המסוכן ללבנט. הם שבו כדי לבנות את החרבות, הקימו בתי מדרש ובתי תפילה, והבטיחו שקול התורה יהדהד שוב בסמטאותיה העתיקות של ירושלים.
וירחם עליהם מלך ישמעאל, ותצא קריאה בכל הארצות: 'כל יהודי החפץ בכך, ישוב לעיר האלוהים.'דברי ימי השיבה
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
בשנת 1187 לספירה, עבר הנוף הגיאופוליטי של הלבנט שינוי כביר. הסולטאן האיובּי צלאח אד-דין, לאחר שאיחד בהצלחה את הכוחות המוסלמיים של מצרים וסוריה, הביס באופן מכריע את הצבא הצלבני בקרב קרני חיטין. לאחר ניצחון גורף זה, הטיל צלאח אד-דין מצור על ירושלים, שנכנעה רשמית באוקטובר 1187. בניגוד מוחלט לטבח המזעזע שביצעו הצלבנים בשנת 1099, הבטיח צלאח אד-דין את העיר עם מעט מאוד שפיכות דמים, ואפשר לרבים מתושביה הנוצרים לפדות את עצמם ולעזוב.
עם השתלטותו על ירושלים, יזם צלאח אד-דין מדיניות מחושבת של סובלנות דתית ואכלוס מחדש. מתוך הכרה ביתרונות הכלכליים והמנהליים של אוכלוסייה מגוונת, הוא ביטל מיד את הצו הצלבני בן כמעט מאה השנים שאסר על יהודים להתגורר בעיר. צלאח אד-דין עודד באופן פעיל התיישבות מחדש של יהודים, בראותו בהם מיעוט נאמן ויצרני שיכול לסייע בהחייאת המרכז העירוני מוכה המלחמה.
דיווחים היסטוריים בני הזמן, ובראשם כתביו של המשורר והנוסע היהודי יהודה אלחריזי, מתעדים את ההשפעה העמוקה של שינוי מדיניות זה. אלחריזי, שביקר בירושלים בשנת 1216, תיעד במפורש כי צלאח אד-דין פרסם כרוזים המזמינים יהודים מכל רחבי האימפריה לשוב לעיר הקודש. בתוך שנים ספורות, החלו להגיע מהגרים יהודים מצפון אפריקה, תימן ואירופה, והקימו רובע יהודי חדש ומרוכז.
ההשלכה הדמוגרפית המשמעותית ביותר של הזמנת צלאח אד-דין הייתה 'עליית 300 הרבנים' המפורסמת בין השנים 1209 ל-1211 לספירה. בעקבות הנגישות המחודשת של ארץ הקודש והתגברות הרדיפות באירופה, מאות חוקרים יהודים בולטים (בעלי התוספות) מצרפת ומדרום אנגליה היגרו ללבנט. הם התיישבו בעיקר בעכו ובירושלים, וביססו מחדש נוכחות רבנית אינטלקטואלית עילית באזור שנעדרה ממנו במשך מאה שנה.
בשנת ד'תתק"ן העיר אלוהים את רוח מלך הישמעאלים, צלאח אד-דין... ויקרא לכל היהודים, וייתן להם רשות לבוא ולשכון שם.יהודה אלחריזי, תחכמוני