המקדש השומרוני בהר גריזים
השארית הצפונית מקימה מקדש מתחרה בהר גריזים, ופותחת קרע שהדיו מגיעים עד יוחנן הורקנוס וישוע על באר יעקב.
הסיפור המקראי
כאשר עלו אנשי יהודה מבבל לבנות את בית ה׳ בירושלים, באו עמי הארץ — אשר הביא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוה — אל זרובבל ואל ראשי האבות ויאמרו: נבנה עמכם, כי ככם נדרש לאלוהיכם, ולו אנחנו זובחים מימי אסר חדון מלך אשור. ויאמר זרובבל וישוע: לא לכם ולנו לבנות בית לאלוהינו, כי אנחנו יחד נבנה לה׳ אלוהי ישראל, כאשר ציוונו המלך כורש מלך פרס.
מורחקים מן השער, פנתה הקהילה הצפונית אל הר גריזים, הר הברכה, אשר ציווה משה לבני ישראל להקים עליו מזבח אבנים שלמות (דברים כ״ז). שם, בימי סנבלט פחת שומרון, הקימו מקדש משלהם, ושירתו לפניו בתורת חמישה ספרים — בלא נביאים, בלא כתובים ובלא ירושלים.
מאות שנים אחר כך, כאשר ישב רב גלילי עייף על באר יעקב, באה אישה שומרונית לשאוב מים ושאלה אותו: אבותינו השתחוו בהר הזה, ואתם אומרים, כי בירושלים המקום הראוי להשתחוות. ענה לה: אישה, האמיני לי, באה השעה אשר לא בהר הזה ולא בירושלים תשתחוו לאב. הקרע שהחל עם בניין הבית בימי כורש לא נרפא חמש מאות שנה אחר כך, ומידה מסוימת ממנו לא נסגרה עד היום.
עד עתה נותרו שריד מבני יוסף — כשמונה מאות נפש — שומרים שבת, שוחטים את הפסח על מורדות גריזים, וקוראים בתורה משלהם, באותיות משלהם, וטוענים שהם נושאי הברית האמיתיים של סיני בעוד אחיהם הדרומיים הלכו אחר הנביאים והמלכים.
אֲבוֹתֵינוּ בָּהָר הַזֶּה הִשְׁתַּחֲווּ, וְאַתֶּם אוֹמְרִים כִּי בִירוּשָׁלַיִם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר רָאוּי לְהִשְׁתַּחֲוֺת.יוחנן ד׳, כ׳
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
המקדש בהר גריזים, שהיה ידוע זמן רב רק ממקורות ספרותיים — יוסף בן מתתיהו, הברית החדשה והכרוניקות השומרוניות — אותר וחפר לבסוף בידי יצחק מגן, מטעם רשות העתיקות, בין השנים 1982 ו-2008. עשרים ושש עונות חפירה חשפו רחבה מבוצרת עצומה על פסגת תל א-ראס ותל אל-ח׳רבה, ובה מתחם קודש של כ-96 על 98 מטרים, מתוארך לאמצע המאה ה-5 לפנה״ס — היא תקופת נחמיה ופפירוסי סנבלט.
השלב הראשון של המתחם, על שעריו הגזיתיים המונומנטליים ומזבח אבני שדה שלמות, קודם לכל מה שתיאר יוסף בן מתתיהו. יוסף (קדמוניות י״א, 302–347) מציב את ייסוד המקדש בימי אלכסנדר הגדול, בערך 332 לפנה״ס, אך הסטרטיגרפיה של מגן וקורפוס של למעלה מ-380 כתובות הקדשה — בארמית, בעברית ובכתב הפרוטו-שומרוני — מקדמים את הייסוד בכמאה וחמישים שנה. היישוב סביב המקדש גדל לעיר של אולי עשרת אלפים תושבים במאה ה-2 לפנה״ס.
יוחנן הורקנוס, בנו של שמעון החשמונאי, החריב את המתחם בשנת 111 או 110 לפנה״ס — תאריך הנקבע על ידי המטבעות האחרונים מתחת לשכבת ההרס (תלמי ח׳ אוורגטס ב׳) ועל ידי יוסף (קדמוניות י״ג, 255–256). מעשה החשמונאי היה הצהרה מחושבת של מונופול ירושלים על פולחן לגיטימי; עבור השומרונים זה היה הפצע השני, אחרי הדחייה בימי זרובבל.
פפירוסי ואדי דאליה, שנמצאו במערה צפונית ליריחו ב-1962 ופורסמו על ידי פרנק מור קרוס, חתמו את התיק על שושלת שלטונית שומרונית: תעודות משפטיות מתוארכות לשנות מלכי פרס נוקבות שמות פחות שומרון — סנבלט הא׳, דליה, שלמיה וסנבלט הג׳ — ומאשרות את סנבלט המקראי כדמות היסטורית ובן שושלת בת ארבעה דורות לפחות.
הר גריזים הוא מתחם הקדש היחיד מן התקופה הפרסית בדרום הלבנט שנחפר בקנה מידה כזה; תיארוכו לאמצע המאה ה-5 הופך את עדות יוסף וממסגר מחדש את כל שאלת השומרונים.יצחק מגן, חפירות הר גריזים ב׳ (2008), בפרפרזה