סדום ועמורה
אש וגופרית ממיטים את ערי הככר; לוט נמלט; אשתו מסתכלת לאחור והופכת לנציב מלח; שכבת הרס בתל אל-חמאם נשארת במחלוקת.
הסיפור המקראי
לוט בחר בככר הירדן המושקה היטב כי 'כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם'. אך אנשי סדום היו רעים וחטאים ליהוה מאוד. זעקת הערים עלתה כה חזק שיהוה עצמו ירד לראות — ובדרך עצר באלוני ממרא, אכל תחת אלון אברהם, וגילה את שליחותו. אברהם התמקח: השופט כל הארץ לא יעשה משפט? בעבור חמישים? ארבעים וחמישה? עשרה? בעבור עשרה לא יושמדו הערים.
לא היו עשרה. שני המלאכים באו בערב לסדום, ולוט הפציר בהם להלון בביתו. בטרם ישכבו, אנשי העיר — מנער ועד זקן, מכל הקצוות — הקיפו את הבית בדורשם שהזרים יוצאו אליהם. לוט הציע את בנותיו; ההמון סירב; המלאכים היכו את הפורעים בסנוורים ואמרו ללוט לאסוף משפחתו ולברוח. חתניו חשבו שהוא מצחק. עם שחר אחזו המלאכים בלוט, אשתו ושתי בנותיו ביד, בחמלת יהוה עליו, והוציאום וייצגום מחוץ לעיר.
אז המטיר יהוה על סדום ועל עמורה גופרית ואש מאת יהוה מן השמים; ויהפוך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה. ואשת לוט הביטה מאחריו ותהי נציב מלח. אברהם השכים בבוקר אל המקום שעמד בו לפני יהוה, וישקף על פני סדום ועמורה ועל כל פני ארץ הככר, וירא והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן.
הסיום הוא אחד הפרקים המוזרים ביותר בספר בראשית. לוט, לבד עם שתי בנותיו במערה בצוער, משתכר; הבנות שוכבות עמו בלילות עוקבים, סבורות שגזע האדם הוכחד. מן הבכירה ייוולד מואב, מן הצעירה בן-עמי — אבותיהם המקוריים של מואב ועמון, שני העמים שמעבר לירדן שמסכותיהם הארוכות והדאוגות עם ישראל מתחילות כאן. ערי הככר נעשות מטונימיה מקראית קבועה למשפט אלוהי: ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, עמוס, צפניה, וישוע — כולם מזכירים אותן בשמן.
הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?בראשית י״ח, כ״ה
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
המיקום המסורתי של ערי הככר הוא חוף ים המלח הדרום-מזרחי, שם חמישה אתרי תקופת הברונזה הקדומה — בָּאבּ אִדְּ-דְ׳רָאע, נוּמֵירָה, סָאפי, פֵייפָה וחָנאזיר — נחקרו על ידי וולטר ראסט ותומס שאוב בין 1965 ל-1981. בָּאבּ אִדְּ-דְ׳רָאע ונוּמֵירָה שניהם מציגים שכבות הרס נרחבות מהברונזה הקדומה ג׳ (כ-2350 לפנה״ס) עם משקעי שריפה עבים, לבני בוץ קרסות, וגופות הנותרות במקום שנפלו. ראסט ושאוב טענו לזיהוי עם סדום ועמורה, אם כי רוב הארכיאולוגים כיום רואים את הפער הכרונולוגי עם סיפור האבות כמכריע נגד השוואה היסטורית ישירה.
הצעה חדשה ושנויה במחלוקת יותר מציבה את הערים בתל אל-חמאם, תל גדול מתקופת הברונזה התיכונה במישור הצפון-מזרחי של ים המלח. סטיבן קולינס ומשלחת תל אל-חמאם טוענים מאז 2005 כי האתר מציג חורבן אלים בערך 1650 לפנה״ס המתיישב עם 'התפרצות אווירית קוסמית' — אירוע מטאוריטי בסגנון טונגוסקה. מאמרם משנת 2021 ב-Scientific Reports (בּאנץ׳ ועמ׳) דיווח על קוורץ שהופעל בהלם, חרסים מותכים ושלדים בתנוחות מוות אלים פתאומי; פרשנות עמיתים שלאחר מכן (רוברט הרמס, מארק בוסלאו ואחרים) ערערה בכבדות על פרשנות ההתפרצות האווירית, בטענה שהראיות עקביות עם שכבות הרס רגילות.
הגיאולוגיה של אגן ים המלח עצמה תורמת לאמינות האגדה. האגן יושב על השבר האקטיבי סייסמית של ים המלח; ביצות זפת ועוגיות אספלט צפות אל פני השטח; האזור מוכר לעושרו במשקעי גופרית (ה'גָפְרִית' של המקרא הוא הגופרית הכימית). רעידות אדמה המלוות בהצתת דליפות גז טבעי לאורך השבר תועדו היסטורית ויכלו באופן סביר להחריב יישובים מרובים בעת ובעונה אחת.
אשת לוט כ'נציב מלח' יש לה חיים לאחר-מוות גיאוגרפיים-עממיים משלה: עמודי מלח אנתרופומורפיים על מורדות הר סדום (ג׳בל אוסדום), דיאפיר מלח על החוף הדרום-מערבי של ים המלח, הוצבעו כ'אשת לוט' לכל הפחות מימי יוסף בן מתתיהו (קדמוניות א׳, י״א, ד׳), הטוען שראה את העמוד במו עיניו. עמודי הטבע נשחקים ומתחדשים בקנה זמן של עשורים, ומאפשרים מסורת רציפה ללא התחייבות לאיזה דגם בודד.
שכבות ההרס בבָּאבּ אִדְּ-דְ׳רָאע ובנוּמֵירָה אמיתיות ודרמטיות; השאלה אם הן תואמות את סדום ועמורה המקראיות נותרת בעיית הזיהוי הטעונה ביותר תיאולוגית בארכיאולוגיה של הלבנט.וולטר ראסט וג׳. תומס שאוב, באב אד׳-ד׳ראע: חפירות באתר העיר (2003)