ייסוד תל אביב
שישים ושש משפחות הגרילו על דיונה של חול שמצפון ליפו את חלקות העיר העברית המודרנית הראשונה.
הסיפור המקראי
ביום אחד-עשר בחודש ניסן שנת ה׳תרס״ט, כאשר נשבה רוח הים מעל הדיונות שמצפון לנמל יפו הישן, נאספו שישים ושש משפחות אגודת אחוזת בית על החול הריק ועמדו על תל. לא היה כביש. לא היו עצים. לא היו מים מלבד אלה שהביאו בכדים. עקיבא אריה וייס, השען מלודז׳, הביא עמו ערימת קונכיות וערימת חצי, לבן ואפור, ואמר: נגריל גורלות, ויהוה יחלק את הארץ.
הניח שישים ושש קונכיות אפורות בצד אחד ושישים ושש קונכיות לבנות בצד שני. על האפורות כתב את שמות שש ושישים המשפחות. על הלבנות כתב את מספרי החלקות. ואז משך ילד קונכייה אפורה, ומשך ילד קונכייה לבנה, והותאם שם למספר, וכך נעשה שש ושישים פעמים, עד שלכל משפחה היתה חלקתה. לא היה ריב. לא היתה התמקחות. החייט הדל ביותר והסוחר העשיר ביותר בטחו במקרה הקונכיות, והצלם אברהם סוסקין לחץ על הצמצם, ואותה תמונה הפכה לאיקונה היסוד של העיר העברית המודרנית הראשונה.
תחילה קראו לה אחוזת בית, אך בשנה שלאחריה, על פי הצעתו של מנחם שיינקין ולאחר ויכוח, נטלו שם מן הנביא יחזקאל, שדיבר על מקום בשם תל אביב שבו ישבו הגולים על נהר כבר באבלם. תל — מצבת העבר העתיק. אביב — אביב ההתחלה החדשה. השם עצמו היה פסוק שירה, והובא הביתה מן העיר אותה דמיין הרצל בספרו האוטופי 'אלטנוילנד', שם תרגם נחום סוקולוב את 'ארץ ישנה-חדשה' כ'תל אביב'.
עלה הבית הראשון, והשני, ונסללו הרחובות בקווים אירופיים ישרים. הוקמה הגימנסיה העברית הראשונה, הרצליה, על הדיונות; תלמידיה הלכו לבית הספר דרך החול. עלה התיאטרון העברי הראשון. העיתון העברי הראשון. הבנק העברי הראשון. עד שהצבא הבריטי צעד פנימה לגרש את העות׳מאנים ב-1917, חיו בתל אביב שלושת אלפים יהודים. היום תלויה תמונת ההגרלה בבתי עירייה ובכיתות לימוד, וכל ילד המביט בה רואה את הרגע שבו אנשים פשוטים שלפו קונכיות מערימה ועשו עצמם לדור הראשון מזה אלפיים שנה הבונה לעצמו עיר עברית.
עתידים אנו לבנות עיר — עיר עברית, עיר יהודית, אשר כמותה לא עמדה בעולם מאז החורבן.עקיבא אריה וייס, נאום הייסוד של אחוזת בית, י״א בניסן תרס״ט
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
ייסוד תל אביב ב-11 באפריל 1909 משוחזר בפירוט בספרה של ברברה מאן 'מקום בהיסטוריה: מודרניזם, תל אביב ויצירת מרחב עירוני יהודי' (סטנפורד 2006), בספרו של מעוז עזריהו 'תל אביב: מיתוגרפיה של עיר' (סירקיוז 2007), ובספרה של ענת הלמן 'תל אביב הצעירה: סיפור שתי ערים' (ברנדייס 2010). אגודת 'אחוזת בית' לדיור נוסדה ביפו ביולי 1906, כאשר שישים משפחות יהודיות גייסו כספים לרכוש קרקע מצפון ליפו מבעל הקרקע היווני מוסטפא קסאר, בסיועם של יעקב חנקין ובנק אנגלו-פלסטינה.
החלקה, של כ-11 הקטר של דיונות שכונו 'כרם אל-ג׳בלי', שולמה בשלבים בין 1906 ל-1908. האדריכל וילהלם שטיאסני מווינה ערך תוכנית רחובות ראשונית; עקיבא אריה וייס, יושב ראש האגודה, אז עדכן אותה על מודל עיר הגנים האירופית שפטריק גדס ישכלל אחר כך בתוכנית האב שלו לעיר ב-1925. הגרלת הקונכיות מ-11 באפריל 1909 חילקה שישים ושש חלקות; תצלום סוסקין שמור כלוחית זכוכית מספר 1004 באוסף מוזיאון ארץ ישראל.
השכונה שינתה את שמה לתל אביב ב-21 במאי 1910 באסיפה כללית של האגודה. השם העברי שילב 'תל' (מצבה ארכיאולוגית, מסמלת רציפות עם העתיקות) ו'אביב' (מסמל התחדשות); הוא שימש את נחום סוקולוב ככותרת תרגומו העברי מ-1902 ל'אלטנוילנד' של הרצל. מועצת העיר הראשונה נבחרה ביוני 1910, ובראשה מאיר דיזנגוף; הוא היה ראש העיר (עם הפסקה אחת) עד מותו ב-1936. הגימנסיה העברית הרצליה נפתחה ב-1909 עם 200 תלמידים; היתה בית הספר התיכון הראשון בעולם שהתנהל כולו בעברית מודרנית.
תל אביב קיבלה מעמד עירוני עצמאי משלטונות המנדט הבריטי על פי 'פקודת תל אביב' מ-11 במאי 1921, שהפרידה אותה מנהלית מיפו. אוכלוסיית העיר גדלה במהירות: 2,084 ב-1914, 15,185 ב-1922, 46,101 ב-1931, 150,000 ב-1936. פליטי הבאוהאוס שהגיעו מגרמניה אחרי 1933 — לרבות האדריכלים אריה שרון, זאב רכטר, וג׳ניה אוורבוך — תכננו למעלה מ-4,000 מבנים בסגנון הבינלאומי, הריכוז הגדול ביותר בעולם של ארכיטקטורת באוהאוס. אונסקו רשמה את 'העיר הלבנה' ברשימת המורשת העולמית ב-2003 בזכות מקבץ זה.
תל אביב היתה העיר היהודית המודרנית הראשונה שלא הוקמה בידי הגירה דתית או יוזמה קפיטליסטית אלא כמיזם תרבותי מכוון — הצורה העירונית של הרנסנס העברי.מעוז עזריהו, תל אביב: מיתוגרפיה של עיר (2007)