מסעות תגלת-פלאסר השלישי
מלך אשור מגלה את שבטי הגליל ועבר הירדן, מצמצם את ממלכת ישראל לאזור שומרון, עשור לפני נפילתה.
הסיפור המקראי
לפני שנפלה שומרון, ממלכת ישראל כבר רוקנה. ספר מלכים ב׳ משמר את הרגע בפסוק צפוף יחיד: ״בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה.״ המספר העברי נוקב בשמות הערים אחת אחר השנייה, פועל מהצפון הרחוק דרומה, כמסקנה מפקד של מקומות נעלמים. הגליל — לב שבטי נפתלי, אשר, יששכר וזבולון — נעלם מההיסטוריה בפסוק זה.
ההקשר הפוליטי מובא בפרקים הסובבים. פקח בן רמליהו, אחד מתופסי השלטון שרצח את קודמו פקחיה, התחבר עם רצין מלך ארם-דמשק כדי להתנגד להתקדמות האשורית. הם פלשו ליהודה, מנסים להוריד את אחז ולהמליך בובה על כיסא דוד שיצטרף לקואליציה האנטי-אשורית — מה שמכונה מלחמת ארם-אפרים, הרקע הדרמטי לנבואות ישעיהו ז׳-ח׳ עם שמן הסימן עִמָּנוּאֵל והאזהרה שדמשק ושומרון יפלו לפני מלך אשור.
אחז מיהודה, בניגוד לעצת הנביא ישעיהו הזועם, בחר בדרך הכניעה. הוא הסיר את הכסף והזהב מהמקדש ומאוצרו, שלחם לתגלת-פלאסר בדמשק, וקרא לעצמו עבד מלך אשור. תגלת-פלאסר נענה: צעד על דמשק, כבשה, הרג את רצין, גלה את אוכלוסייתה, והפך את ארם לפרובינציה אשורית. ואז פנה על ישראל, לקח את שטחי הצפון ועבר הירדן הרשומים במלכים ב׳ ט״ו, גלה את אוכלוסייתם, וצמצם את הנותר מהממלכה למובלעת ההר סביב שומרון.
פקח לא שרד את האסון. הכרוניקאי העברי מדווח כי ״וַיִּקְשֹׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה עַל פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו.״ הושע יהיה מלך ישראל האחרון. מהגליות 733–732 לפנה״ס נעלמים השבטים הצפוניים — נפתלי, אשר, זבולון, ראובן, גד, חצי-מנשה — מהרשומה ההיסטורית המקראית. נפילת שומרון עשור לאחר מכן תכבה את הנותר.
בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה.מלכים ב׳ ט״ו, כ״ט
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
תגלת-פלאסר השלישי (האשורית: תֻכֻלתִי-אַפִּל-אֵשַׁרַּ, מלך 745–727 לפנה״ס) הוא הדמות המייסדת של האימפריה הניאו-אשורית כמערכת אימפריאלית מרכזית. הוא עלה על הכס בהשתלטות בעקבות הירידה הארוכה של מדינת אשור של ראשית המאה ה-8, ובחמש שנים מהמלכתו ארגן מחדש את הצבא לכוח קבע מקצועי, החליף את שיטת המלכים הוסליים בפרובינציות הנשלטות ישירות תחת מושלים שמינוי מלכותי, וכונן את מדיניות הגלייה הדו-כיוונית שתגדיר את הפרקטיקה האשורית האימפריאלית במאה הבאה. מסעיו המערביים של 734–732 לפנה״ס — המכונים בשונה מסע נגד פלשת, מסע דמשק, ומסע שומרון — מתועדים בשנתוניו המלכותיים, בכתובות סיכום מקלח (נמרוד), ובחומר המקראי השופע במלכים ב׳, דברי הימים ב׳ וישעיהו.
המהדורה האקדמית הסטנדרטית של כתובותיו היא ״כתובות תגלת-פלאסר השלישי, מלך אשור״ של חיים תדמור (האקדמיה הישראלית למדעים, 1994), שהוחלפה לטקסטים עצמם על ידי RINAP 1 של חיים תדמור ושיגאו ימדה: ״הכתובות המלכותיות של תגלת-פלאסר השלישי ושלמנאסר החמישי״ (Eisenbrauns, 2011). השנתונים מתארים את גלות אוכלוסיות מצפון ישראל — בסיכומים שונים סך הכל 13,520 שבויים בכתובת סיכום אחת — ונוקבים במפורש ב״בית-חמרי״ (בית עומרי, הכינוי האשורי הסטנדרטי לממלכת ישראל לאחר שושלת עומרי), בפקח (״פּקחה״), ובהושע (״אַוסי״), מאשרים שמלך אשור עצמו החליף אחד באחר.
החתימה הארכיאולוגית של מסע 733–732 לפנה״ס היא אחד מאופקי ההרס הברורים ביותר בארכיאולוגיה הלבנטינית של תקופת הברזל. בחצור, יגאל ידין ועוקביו תיעדו את הסיום האלים של שכבה V, עם שכבות שריפה עבות, קירות קרוסים, ואסמבלאז׳ים ביתיים נטושים. בתל דן, העיר של ברזל ב׳ נחרבה ולעולם לא יושבה מחדש באותו קנה מידה. במגידו, העיר הבנויה היטב של שכבה IVA נשרפה ונבנתה מחדש כמרכז פרובינציה אשורי (שכבה III). בכפר הגלילי, סקרים של צבי גל ואחרים הראו קריסה דרמטית במספר היישובים הכפריים, מכפרים מאוכלסים בצפיפות לנוף לאחר הגליה דליל וברובו ארמי.
המגלים עצמם נעלמים מהעין בלב אשור אך משאירים עקבות מזדמנות — שמות בסגנון ישראלי מופיעים במסמכי יתדות מנינוה ומקלח לדורות אחדים לאחר ההגליות, כולל שמות מורכבים עם יהוה (״יָהוּ-״). המחקר הקלאסי הוא ״הגליות המוניות וגולים באימפריה הניאו-אשורית״ של בוסתנאי עודד (Reichert, 1979); טיפול חדש יותר הוא הפרק של קרן רדנר ב״ההיסטוריה של אוקספורד של המזרח הקדום הקרוב״ כרך IV (2023). גורל אוכלוסיות אלה הוא הגרעין ההיסטורי של אגדות עשרת השבטים האבודים המאוחרות יותר.
ארץ בית-חמרי … את כל אוכלוסייתה, יחד עם רכושה, הולכתי לאשור. את פקח מלכם הפילו; את הושע הצבתי כמלך עליהם. עשרה כיכרות זהב ואלף(?) כיכרות כסף כמסם קיבלתי מהם, ולאשור הבאתים.תגלת-פלאסר השלישי, כתובת סיכום 4 (RINAP 1.42)