ועידת ותיקן השנייה
צעיף האיבה הכבד הוסר. בני אדום מוותרים על ההאשמה העתיקה ברצח האל, מכירים בשורש הקדוש של אברהם ומודים ששורשיהם שלהם נטועים בהיסטוריה של ישראל.
הסיפור המקראי
במשך כמעט אלפיים שנה, צעיף כבד ומלא צער היה פרוש בין הכנסייה לבין שארית ישראל. פני אדום, האוחזים בשרביט רומי, הטילו במשך דורות צל של אשמה נוראה על אוהלי יעקב—באשימם אותם באשמת דם קולקטיבית שליבתה את אש השנאה לאורך המאות. הבת הפכה לזרה, והאם למנודה בעיני העולם, כאשר הברית העתיקה של האבות הוסתרה תחת נטל של מרירות.
אך כאשר המאה העשרים נאנקה תחת משקל של אפלה חסרת תקדים, רוח חדשה החלה לפעם בתוך האולמות העתיקים והמקודשים של הוותיקן. המועצה הגדולה כונסה על ידי רועה של שלום, ומתוך התייעצויותיה הקדושות עלה קול של פיוס המיוחל זמן רב. בהצהרת "נוסטרה אטאטה", הושיטה הכנסייה יד מעבר לתהום ההיסטוריה העצומה, והוקיעה רשמית את השנאה והרדיפות שהרעילה את בארות האמונה זמן כה רב.
חותם האיבה נשבר כאשר הוועידה דחתה במפורש את אשמת צליבת האל העתיקה והאכזרית. לא עוד יוחזק העם היהודי, ככלל, כאחראי לצליבת המורה הנצרתי. ההצהרה הכירה בקשר הרוחני העמוק הקושר את אנשי הברית החדשה לשורש אברהם הקדוש, מתוך הכרה כי שורשי ישועתם שלהם מעוגנים לעד באדמה המקודשת ובהיסטוריה של עם ישראל.
שינוי היסטורי זה היה כצרי מרפא על פצעיה העמוקים והמשוננים של התפוצה. הוא בישר על עידן שבו בית הכנסת והכנסייה עשויים לעמוד כשכנים וקרובים ולא כיריבים עתיקים. בעוד מסע הגלות נמשך, האוויר הפך מתוק מעט יותר בריח של כבוד הדדי, המאשר כי מתנותיו וקריאתו של אלוהים לילדי ישראל הן בלתי חוזרות, והבטחתו ניצבת כאור נצחי.
הכנסייה... מגנה שנאה, רדיפות, גילויים של אנטישמיות, המופנים כלפי יהודים בכל עת ועל ידי כל אדם.נוסטרה אטאטה, סעיף 4
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
ועידת הוותיקן השנייה (1962–1965), שיזם האפיפיור יוחנן ה-23, ייצגה כיוון מחדש יסודי ואסטרטגי של הכנסייה הקתולית כלפי מורכבות העולם המודרני. מרכזית לשינוי זה הייתה ההצהרה *Nostra Aetate* (בעתנו), שפורסמה ב-1965. מסמך מכונן זה עסק במערכת היחסים בין הכנסייה לבין דתות לא-נוצריות, וציין קץ מכריע ל"תורת הביזיון" של ימי הביניים שאפיינה את התיאולוגיה הקתולית הרשמית במשך כמעט 1,900 שנה.
*Nostra Aetate* התייחסה במפורש לשורשים התיאולוגיים וההיסטוריים של האנטישמיות הממוסדת. בשינוי מהפכני, היא קבעה כי אין לייחס את ייסורי המשיח לכל היהודים שחיו אז, ולא ליהודים כיום, ובכך זיכתה רשמית את העם היהודי מאשמת "רצח אל" קולקטיבית. צעד זה ערער באופן שיטתי את ההצדקות התיאולוגיות ששימשו במשך מאות שנים לאישור רדיפות של קהילות יהודיות בחסות המדינה והכנסייה ברחבי אירופה והלבנט.
ההצהרה יזמה פרדיגמה חדשה של דיאלוג בין-דתי וכבוד דיפלומטי הדדי. היא דחקה במאמינים הקתולים לטפח הערכה חיובית למורשת היהודית של הנצרות, תוך ציון האבות והנביאים המשותפים. שינוי מוסדי פנימי זה הוביל להסרת שפה ליטורגית פוגענית—כגון התייחסויות ל"יהודים בוגדניים"—ולהקמת ועדות רשמיות ליחסים דתיים עם היהודים, מה ששינה עמוקות את המציאות הסוציולוגית והמשפטית של התפוצה.
היסטוריונים מנתחים את *Nostra Aetate* כתגובה מוסרית ומוסדית קריטית לזוועות השואה. הטראומה של אמצע המאה העשרים אילצה חשבון נפש תיאולוגי ומוסדי עמוק בתוך ההיררכיה הקתולית, מה שהוביל להכרה בכך שמאות שנים של אנטי-יהדות נוצרית תרמו לאקלים תרבותי שבו האנטישמיות הגזעית המודרנית יכלה לשגשג. על ידי הוקעת כל צורות השנאה והרדיפה נגד יהודים, הוועידה עיצבה מחדש מהיסוד את הגיאופוליטיקה הבין-דתית המערבית ויזמה עידן מודרני של פיוס.
מאחר שהמורשת הרוחנית המשותפת לנוצרים וליהודים היא כה גדולה, סינוד קדוש זה רוצה לטפח ולהמליץ על הבנה וכבוד הדדיים אלו.נוסטרה אטאטה, ארכיון הוותיקן