עכן והעי
השלל הגנוב של עכן מיריחו מביא לתבוסה בעי; סקילתו בעמק עכור מטהרת את המחנה.
הסיפור המקראי
אחרי שנפלו חומות יריחו, שׂם יהוה את העיר בחרם — כל כסף וזהב ובגד היו קודש לו, מובדלים לאוצר. אך עכן בן כרמי משבט יהודה ראה בשלל אדרת שנער יפה, מאתיים שקל כסף, ולשון זהב במשקל חמישים שקל. חמד אותם והטמינם באדמה תחת אהלו. ישראל לא ידעו, אך אף יהוה חרה במחנה.
שלח יהושע שלושת אלפים איש על העי, עיירה קטנה בהר ממזרח לבית-אל, ובציפיה לניצחון קל. רדפו אנשי העי אחריהם מן השער והכו שלושים ושישה. נמס לב ישראל ויהי למים. קרע יהושע בגדיו ונפל על פניו לפני הארון עד הערב. ענה יהוה: חטא ישראל וגם עברו את בריתי, על כן לא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם.
לפי שבטים, משפחות, בתים ואנשים נפל הגורל — ויפול על עכן. הודה: ראיתי, חמדתי, לקחתי, והנה הם טמונים באדמה בתוך אהלי. הוציאוהו אל עמק עכור, אותו ובניו ובנותיו ושוורו ואדרתו והכסף והזהב; ויסקלו אותם כל ישראל באבנים וישרפו אותם באש. אז שב יהוה מחרון אפו, ויעלה ישראל שנית על העי במארב, וישרפוה, ויתלו את מלכה על עץ עד הערב.
מֶה עֲכַרְתָּנוּ? יַעְכָּרְךָ יְהוָה בַּיּוֹם הַזֶּה. וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אָבֶן.יהושע ז׳, כ״ה
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
סיפור העי הוא הבעיה הארכיאולוגית השנויה במחלוקת ביותר במסורת הכיבוש. הזיהוי המסורתי של העי עם א-תל, אתר ברונזה קדומה גדול מצפון-מזרח לבית-אל (ביתין), חוזר לאדוארד רובינסון ב-1838 ונתאשר בחפירות יוסף קלאוויי ב-1964–1972. אך א-תל מספר את הסיפור הלא-נכון: הוא היה עיר חומה משגשגת באלף השלישי לפנה״ס, ננטשה בערך 2400 לפנה״ס ונותרה ריקה אלף שנים. בתקופת הברונזה המאוחרת, כשיהושע אמור היה להגיע, לא היה שם דבר לכבוש.
הוצעו מספר חלופות. בריינט ווד וה-Associates for Biblical Research חופרים בח׳רבת אל-מקאטיר משנת 1995, וטוענים שזה מתאים לפרופיל הברונזה המאוחרת — אתר מבוצר קטן, התיישבות בתקופה הנכונה, שכבת חורבן בשריפה. מבקרים משיבים שאל-מקאטיר קטנה מכדי להלום את העיר המקראית ושהזיהוי נשען בחלקו על הרמוניזציה ולא על ראיה עצמאית. הצעות נוספות כוללות ח׳רבת ניסיא וח׳רבת אל-ח׳ודריה.
הצורה הסיפרותית של הנרטיב — חטא במחנה, תבוסה, גורל קדוש, הוצאה להורג, וניצחון משוחזר — לה מקבילות באורקלים צבאיים מזרח-תיכוניים קדומים. תפילות הדבר של מורסילי השני החיתי (המאה ה-14 לפנה״ס) מאשימות חטא פולחני נסתר בתבוסה ומבקשות לזהותו בהפלת גורל לפני האלים. ברוך הלפרן ואחרים קוראים את סיפור עכן כשיקוף תאולוגי על אחריות קולקטיבית מעוצב בידי עורכים גלותיים.
א-תל הוא עיר ברונזה קדומה מפוארת; אך לתקופת הברונזה המאוחרת והברזל א׳, כשנרטיב הכיבוש זקוק לעי, הוא שותק.קלאוויי, בפרפרזה מתוך The 1964 'Ai (Et-Tell) Excavations