תקופת הברזל א׳
כפרי הר מתרבים ברחבי כנען; עליית ישראל כעם נבדל ברישום הארכיאולוגי.
הסיפור המקראי
כאשר נאספו אל אבותיהם הזקנים אשר האריכו ימים אחר יהושע, מצאו עצמם בני ישראל בארץ — אך טרם בני הארץ. הם ישבו מפוזרים בקרב הכנעני והחיתי והאמורי והפריזי והחיוי והיבוסי. בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל; אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה — ויהוה בארך-אפיו הקים שופטים.
דבורה שפטה את ישראל תחת תֹמֶר דבורה בהר אפרים, וקראה לבָרָק מקדש-נפתלי לעמוד מול תשע מאות רכב הברזל של סיסרא; נחל קישון גרפם, ויעֵל תקעה יתד אהל ברקת השר. גדעון, הצעיר בבית אביו, חבט חיטים בגת מפני מדין; בשלוש מאות איש, לפידים ושופרות, הפיץ צבא גדול ששכן בעמק כארבה. יפתח נדר את נדרו הנורא; שמשון נשא את שערי עזה על כתפיו והפיל את בית דגון בשערותיו שהצמיחו שוב.
וארון האלוהים, אשר יצא לפני מחנה ישראל, נישָׂא אל ערי הפלשתים — אל אשדוד ואל גת ואל עקרון — ובכל מקום שבא, נפל דגון על פניו לפניו, ונגף קם על העם. שבעה חדשים אחר כך השיבוהו על עגלה חדשה רתומה לפרות מיניקות; הפרות געו ולא שבו אחור, ובני ישראל שמחו לראות את הארון בא הביתה.
ובא שמואל — בנה של עקרה אשר בכתה בשילה — וישפט את ישראל כל ימי חייו. ובהיותו זקן, הציקו לו העם: שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל-הַגּוֹיִם. הוא הזהירם במה ייקח מלך. הם לא נזהרו. ויצק שמואל שמן על ראש שאול בן-בנימין, גבוה מכל העם משכמו ומעלה — ותקופת השופטים תמה.
בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל: אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.שופטים כ״א, כ״ה
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
אם תהלך היום בהר המרכזי של כנען ותחפור היכן שלא חפרו לפניך — בהר אפרים, בהרי מנשה, ברכס יהודה — תמצא את עקבותיהם. החל מסביבות 1200 לפנה״ס הופיעו יותר מ-250 יישובים קטנים בלא חומה על ראשי גבעות שבהם בתקופת הברונזה המאוחרת היה ריק. הם זעירים: עשרה או חמישה-עשר 'בתי ארבעת המרחבים' סביב חצר, בורות אגירה אבניים ומספר טראסות גסות הנאחזות במורד. מפעל הסקרים של ישראל פינקלשטיין בשנות ה-80 מיפה אותם; עבודתו של אדם זרטל בהר עיבל הוסיפה עוד. יחד הם משרטטים את צללית עם בהיווצרותו.
היישובים מדהימים בְּמה שאיננו בהם. אין כלי חרס מיובאים. אין חותמות מלכותיים. אין מקדשים. אין ביצורים. ובאופן בולט — אין כמעט עצמות חזיר, בעוד אתרי הפלשתים סמוכים מלאים בהן. איסור החזיר, מסכימים החוקרים בני זמננו, הוא אחד מסימני הזהות הישראלית הראשונים שניתן לאתֵר ארכיאולוגית, מאות שנים לפני הופעתו בכתב.
מאין באו תושבי כפרים אלה? שלוש תיאוריות מתחרות, והאמת בוודאי שלוב של שלושתן. מודל הכיבוש (אולברייט, ידין) רואה בהם פולשים מן המדבר שהפילו את ערי כנען — מודל שננטש ברובו, שכן רוב הערים המוזכרות כנכבשות בספר יהושע היו לא-מיושבות או בלא חומה בתקופה זו. מודל החדירה השלווה (אלט, נות) מדמה רועים נודדים מן הערבה. מודל מרד הפלאחים (מנדנהול, גוטוואלד) רואה כנענים נחותי-מעמד שברחו אל ההרים בעת קריסת מערכת ערי-המדינה. רוב החוקרים בני זמננו מעדיפים סינתזה: התלכדות של כנענים ילידיים בעיקר, אולי עם קבוצת יציאת מצרים קטנה כזרז, לזהות חדשה המוגדרת לא פחות במה שאינה — לא כנענית, לא פלשתית — מאשר במה שהיא.
למטה בחוף — תמונה הפוכה. חמש ערי הפלשתים — אשקלון, אשדוד, עקרון, עזה, גת — שגשגו בכלי-חרס בסגנון אגאי, באחוֹרֵי בית-החזיר ובאחוֹרֵי כירת-אש כדוגמת קפריסין, עדויות למוצאם בנדידות 'גויי הים'. היה להם נשק ברזל לפני ישראל, ומונופול על מלאכת הנפחות שהמקרא עצמו זוכר (שמואל א׳ י״ג, י״ט). תקופת הברזל א׳ בכנען היא איפוא סיפור של שני עמים מתהווים על רכסים סמוכים, מתבוננים זה בזה מעֵבֶר לשפלה — ועל גבעות הספר הללו ייקרב העתיד.
בקצה תקופת הברזל א׳, ההרים החזיקו יותר יישובים ישראליים מבכל רגע שבאלף השנים הקודמות. הר היה כמעט ריק ב-1300 לפנה״ס; ב-1100 הוא רחש.ישראל פינקלשטיין, ארכיאולוגיית ההתיישבות הישראלית (בפרפרזה)