אחאב ואיזבל
הנסיכה הפיניקית מתחתנת עם מלך ישראל ומייבאת את פולחן הבעל; כרם נבות הופך לכתב האישום המוסרי.
הסיפור המקראי
אַחְאָב בֶּן עָמְרִי עָשָׂה הָרַע בְּעֵינֵי יהוה מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו. כך מציג המקרא את המלך המוקע ביותר בספרי מלכים. להוקעה יש סיבה מיידית אחת: וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ. אחאב בנה מקדש בעל בשומרון; עשה אשרה; הכעיס את יהוה אלוהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר לפניו.
העימות בין בית אחאב לנביא אליהו שולט במלכים א׳ י״ז-כ״ב. רעב. עורבים בנחל כרית. אלמנת צרפת אשר כד הקמח שלה לא יכלה. תחרות הר הכרמל שבה ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל אינם מורידים אש מן השמים, ואליהו, עם שתים-עשרה אבנים לשנים-עשר השבטים, יכול. שחיטת נביאי הבעל בנחל קישון. המערה בחורב, שבה יהוה איננו ברוח, איננו ברעש, איננו באש, אלא בקול דממה דקה. בכל אלה איזבל היא האויבת הבלתי-מתפשרת: היא שחטה את נביאי יהוה, היא שמה ארבע מאות נביאי בעל על שולחנה, היא רודפת את אליהו אל המדבר.
אבל כתב האישום המוסרי שהפך לאבן הבוחן של המלוכה המקראית אינו תחרות הכרמל — אלא כרם נבות. אחאב חומד כרם הסמוך לארמון ביזרעאל. נבות מסרב: חָלִילָה לִּי מֵיהוה מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתַי לָךְ. אחאב חוזר הביתה למיטתו וזועף. איזבל, בבוז, נוטלת משפט אחד לכתוב את כתובת המצבה של המשטר: אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל? קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ; אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי. היא מזייפת מכתבים בשם אחאב וחותמתו, שוכרת עדי שקר, מובילה לסקילת נבות באשמת גידוף שהומצאה, והכרם נופל לכתר. כשאחאב יורד לקבל חזקה, אליהו מחכה. בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לִקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת — יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה.
אחאב מת בקרב ברמות-גלעד, נפגע מחץ שירה אדם לתומו, דמו זרם על רצפת המרכבה. שטפו את המרכבה בבריכת שומרון והכלבים לקקו את דמו, כדבר יהוה. איזבל האריכה ימים אחריו עשור ושלטה דרך בניה. כשבא יהוא לקראתה, התאפרה, סידרה את שערה, והשקיפה מן החלון בעת שרכב פנימה. הִשְׁמְטוּהָ, אמר יהוא לסריסים שעמדו עמה. השמיטוה. הסוסים רמסוה. כשחזרו האנשים לקבור אותה, לא מצאו אלא את הגולגולת, את כפות הרגליים, וכפות הידיים.
הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?מלכים א׳, כ״א י״ט
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
מחוץ למקרא, אחאב הוא מן המתועדים ביותר בין מלכי ישראל בתקופת הברזל. מצבת קוּרְח של המלך האשורי שלמנאסר ג׳, שהוצאה מדרום-מזרח אנטוליה ב-1861, מונה את הקואליציה שנלחמה באשור בקרב קַרְקַר על האורונטס ב-853 לפנה״ס. בין שנים-עשר מלכי הקואליציה, שלמנאסר נוקב בשם אַ-חַ-אַבּוּ סִר-אִ-לַ-אַ-אַ — אחאב הישראלי — ומייחס לו אלפיים מרכבות ועשרת אלפים רגלים, החיל המרכבי הגדול בהרבה בברית. תהיינה המספרים המדויקים אשר תהיינה, הכתובת ממקמת את אחאב כמעצמה צבאית אזורית גדולה בשורה אחת עם פיניקיה וארם, בדיוק כפי שדפוס הברית עם צור היה צופה.
חפירות בשומרון, חצור, מגידו, ובמיוחד באחוזה המלכותית ביזרעאל, מספקות בשר חומרי לדיוקן אחאב. עיון מחודש של נורמה פרנקלין במבני הגזית בשומרון אישר ששלב הבנייה הברזלי הב׳-1 הגדול השני — שלב II בסטרטיגרפיית קרופוט — משתמש באבני גזית בסגנון פיניקי עם שולי טריקה והפזורה בעיבוד התואם מתקני חצר בצרפת ובצור. המתחם המלכותי ביזרעאל, שנחפר בידי דוד אוסישקין וג׳ון וודהד ב-1990-96, חשף מתחם קזמטות ענק מן המאה הט׳ (כ-290 על 150 מטר) עם מגדלי פינות, חפירות יבשות, ושערים — אחוזת ארמון מבוצרת בקנה מידה ובסוג שאין להם אח ורע במאה הט׳ בישראל.
השפעה חומרית פיניקית בחצרות הבית העומרי מתועדת בעיטורי השנהב המגולפים משומרון, בכלי חרס מעודנים, ובשימוש באבן גזית מטופלת עם כותרות פרוטו-איאוליות. כתובות כונתילת עג׳רוד בסיני המזרחי, המתוארכות פליאוגרפית לסוף המאה הט׳ או ראשית הח׳, מכילות את הברכות השנויות במחלוקת — יהוה שומרון ואשרתו, יהוה תימן ואשרתו. תהיה האשרה אשר תהיה — חפץ פולחני, רעיה אלוהית, עץ מקודש — הכתובות מראות דת ישראלית עממית שבה יהוה הוצמד לעיקרון נשי בדיוק באזורים שבהם תוכניתה של איזבל אמורה הייתה לעשות את נזקה. הפולמוס המקראי והעדות הכתובתית מתכנסים אל אותו נוף דתי.
עבודה אחרונה של ישראל פינקלשטיין ושותפיו (The Forgotten Kingdom, 2013; מאמרים רבים בכתב העת תל אביב מאז 2007) מתייחסת לבית עומרי כאל הפוליטיה ההררית הראשונה הגדולה בלבנט הדרומי — מתווכת כוח אזורית שנלחמה בדמשק ובאשור והפיצה את מנהלה למגידו, חצור, יזרעאל, ועד המישור הטרנס-ירדני. אחאב המקראי, המתועב תיאולוגית, היה היסטורית המלך ששם את ישראל על מפת המזרח הקדום.
אלפיים מרכבות ועשרת אלפים רגלים של אחאב הישראלי.מצבת קוּרְח של שלמנאסר ג׳ (853 לפנה״ס)