הפילוג והממלכה הצפונית
שתי ממלכות נפרדות — ישראל בצפון, יהודה בדרום — מסתיימות בחורבן אשורי של הצפון.
הסיפור המקראי
הממלכה נקרעה לשניים ביום הראשון לשלטון רחבעם הרציני. ירבעם בן נבט, שברח מצרימה מחשדו של שלמה, חזר בהזמנת העם. כאשר סירב רחבעם לבקשת השבטים הצפוניים להקל את הנטל, הכריזו עשרת השבטים: מַה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד. ישראל הלכו לאוהליהם. יהודה לבדה נשארה עם בית דוד.
ירבעם, פוחד שהעם ישוב לירושלים לרגל ולבם יהפוך לרחבעם, בנה שני עגלי זהב — אחד בבית-אל ואחד בדן — ואמר: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כל נביא שבא אחריו מדד כל מלך צפוני לפי קנה-המידה שלו: ירבעם בן-נבט אשר החטיא את ישראל.
הממלכה הצפונית חלפה בתשעה-עשר מלכים בשתי מאות שנה בערך — תשע שושלות, רובן שבאו בדרך הירצחה. החזק שבהם היה עָמְרִי, שבנה את שומרון כבירתו, חתם על ברית עם צור דרך נישואי בנו אחאב עם איזבל, ונעשה כל-כך דומיננטי שאשור התייחס לכל האזור בשם 'בית עמרי' דורות אחרי שהשושלת שלו הסתיימה. אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי עמת את אחאב ואיזבל בסיפור של בצורת, אש, קול דממה דקה, וקול נחרחר של גשם בא.
ב-722 לפנה״ס, שַׁלְמַנְאֶסֶר החמישי מאשור צר על שומרון; סַרְגּוֹן השני השלים את הכיבוש וגלה את האוכלוסייה. עשרת שבטי הממלכה הצפונית נפוצו לתוך האימפריה האשורית. ממלכת ישראל לא הייתה עוד.
מַה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד, וְלֹא-נַחֲלָה-לָנוּ בְּבֶן-יִשָׁי; לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל!מלכים א׳ י״ב, ט״ז
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
תקופת הממלכה המחולקת היא העידן המתועד ביותר בהיסטוריה המקראית ברישום הארכיאולוגי והאפיגרפי. מצבת מישע (כ-840 לפנה״ס), שנמצאה בירדן ב-1868, היא כתובת מלכותית מואבית המאשרת שליטה ישראלית על שטחי מואב בפירוטים מדהימים, ואף מזכירה את שם יהוה. האובליסק השחור של שַׁלְמַנְאֶסֶר השלישי (כ-841 לפנה״ס), כיום במוזיאון הבריטי, מתאר את יֵהוּא מישראל כורע בפני המלך האשורי — התמונה הידועה היחידה של מלך ישראלי.
שומרון עצמה נחפרה בהרחבה. בית המלכות בתקופת עָמְרִי ואחאב כלל בנייה פניקית מוסתתת, שנהבים מיובאים (שנהבי שומרון, יותר מחמש מאות שברים), וארכיון חרסות המתעד אספקת יין ושמן — חרסות שומרון, המתועדים לסוף המאה ה-8 לפנה״ס.
גירוש סַרְגּוֹן ב-722 לפנה״ס מתועד בספרי השנה שלו עצמו, המציינים הרחקת 27,290 תושבי שומרון והתיישבותם מחדש ב'האר-ים ובמדי'. סַרְגּוֹן גם הביא מתיישבים מטריטוריות כבושות אחרות לשומרון — האוכלוסייה המעורבת המכונה מאוחר יותר שומרונים.
יִשְׂרָאֵל נִבְלָע — עַתָּה הָיוּ בַּגּוֹיִם כִּכְלִי אֵין-חֵפֶץ בּוֹ.הושע ח׳, ח׳