פילוג הממלכות
רחבעם דוחה את עצת הזקנים, ועשרת שבטי הצפון פורשים מבית דוד. ירבעם מקים עגלי זהב בדן ובבית אל, ודוחף את הצפון לגלות רוחנית.
הסיפור המקראי
עם שקיעת ימי תפארתו של שלמה המלך, החל עול המיסים ועבודות הכפייה להעיק על רוח העם. כאשר בנו רחבעם עלה לכס המלוכה, הוא דחה באופן הרה אסון את עצת הזקנים. מלא ביהירות, הכריז המלך הצעיר באוזני העם המיואש: 'אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים', ובכך הקשה את לב נתיניו.
קריעה קטסטרופלית זו של הממלכה הייתה התגשמות נבואתו של אחיה השילוני. עשרת השבטים הצפוניים, שסירבו לשאת בעולו של בית דוד, ניתקו עצמם מממלכת יהודה. הם התלכדו סביב ירבעם בן נבט, המליכו אותו על ישראל, ובאופן טראגי הפנו עורף לעיר הקודש ירושלים ולמקדש ה'.
מתוך חשש שעולי הרגל לירושלים ישיבו את לב העם לשושלת בית דוד, חטא ירבעם חטא חמור. הוא הציב שני עגלי זהב, האחד בדן והשני בבית אל. מעשה הרסני זה, שהדהד את החטא הקדמון במדבר, הדיח את עשרת השבטים לעבודה זרה ויצר תהום רוחנית עמוקה שהרחיקה אותם מברית אבותיהם.
המורשת הטרגית של הפילוג הותירה את האומה שבורה ומפולגת. אחים הופרדו לשתי ממלכות יריבות – ישראל בצפון ויהודה בדרום. הם נידונו למאות שנים של מאבקים מרירים, נדודים רוחניים וגלות פנימית, שהולידו כמיהה יוקדת ובלתי פוסקת לאיחודו מחדש של בית יעקב הקרוע ולהקמת סוכת דוד הנופלת.
מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל!מלכים א', י"ב ט"ז
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
המעבר ההיסטורי מהמלוכה המאוחדת (המאה ה-10 לפנה"ס בקירוב) לשתי ממלכות לבנטיניות נפרדות בתקופת הברזל נתמך היטב בנתונים ארכיאולוגיים. סקרים נרחבים שנערכו באזור ההר המרכזי חושפים פיצול דמוגרפי, מנהלי ופוליטי מובהק שהתרחש בעשורים שלאחר התקופה המיוחסת לימי שלמה, והוביל להתגבשותן של שתי מדינות טריטוריאליות נפרדות.
ממלכת ישראל הצפונית ביססה עצמה במהירות כמעצמה אזורית דומיננטית. בזכות עמקים פוריים ביותר, גישה לדרכי מסחר בינלאומיות מרכזיות, ובסיס אוכלוסייה גדול משמעותית, היא עקפה במהירות את ממלכת יהודה הדרומית בעושר כלכלי וביכולת צבאית. שושלת בית עמרי שבאה לאחר מכן ביצרה עוצמה זו, והקימה בירה מפוארת בשומרון שנודעה בארכיטקטורת אבני הגזית המונומנטלית שלה ובמוצרי היוקרה שבה.
עדויות ארכיאולוגיות חוץ-מקראיות מאששות באופן חד-משמעי את משקלה הגיאופוליטי של הממלכה הצפונית. המונולית מכורח, רשומה אשורית, מתעד את אחאב מלך ישראל מפקד על כוח מרכבות עצום של 2,000 כלי רכב נגד שלמנאסר השלישי בקרב קרקר בשנת 853 לפנה"ס. בדומה לכך, מצבת מישע מספקת נקודת מבט מואבית על התפשטותה הטריטוריאלית והמאבקים הצבאים של ממלכת ישראל בעבר הירדן.
בניגוד חריף לכך, ממלכת יהודה הדרומית נותרה מדינה קטנה, פסטורלית ומבודדת יחסית, שהייתה מרוכזת במידה רבה סביב הבירה המבוצרת ירושלים. חוסר איזון גיאופוליטי זה הותיר את הממלכה הצפונית העשירה והחשופה יותר פגיעה מאוד להתפשטותה האגרסיבית של האימפריה הניאו-אשורית, מה שהגיע לשיאו בהשמדתה המוחלטת בשנת 722 לפנה"ס, בעוד שמדינת יהודה הקטנה יותר הצליחה לשרוד כמדינת חסות משועבדת.
אחאב הישראלי... שלח אלפיים מרכבות ועשרת אלפים חיילים לקרב.המונולית מכורח של שלמנאסר השלישי