בני ישראל
כל הסיפוריםציר זמן
קראו ב:Englishעבריתالعربية
פילוג הממלכות
סיפור

פשיטת פרעה שישק

925 לפנה״ס

ששנק הראשון המצרי שוטף יהודה וישראל, בוזז את המקדש — מתועד על בליטת הקרנק ובמלכים א׳.

הסיפור המקראי

ויהי בשנת חמש למלך רחבעם, עלה שישק מלך מצרים על ירושלים באלף ומאתיים רכב ובשישים אלף פרשים, ואין מספר לעם אשר באו עמו ממצרים: לובים, סוכיים וכושים. וילכוד את ערי המצורות אשר ליהודה ויבוא עד ירושלים. וייבוא שמעיה הנביא אל רחבעם ושרי יהודה אשר נאספו לירושלים מפני שישק ויאמר אליהם: כה אמר יהוה, אתם עזבתם אותי, אף אני עזבתי אתכם ביד שישק.

ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו: צדיק יהוה. בראות יהוה כי נכנעו, היה דבר יהוה אל שמעיה לאמר: נכנעו, לא אשחיתם, ונתתי להם כמעט לפליטה, ולא תיתך חמתי בירושלים ביד שישק. אך יהיו לו לעבדים, וידעו עבודתי ועבודת ממלכות הארצות.

ויעל שישק מלך מצרים על ירושלים ויקח את אוצרות בית יהוה ואת אוצרות בית המלך, את הכל לקח: ואת מגיני הזהב אשר עשה שלמה. ויעש המלך רחבעם תחתיהם מגיני נחושת, ויפקידם ביד שרי הרצים השומרים פתח בית המלך. ויהי מדי בוא המלך בית יהוה, באו הרצים ונשאום והשיבום אל תא הרצים. עושר שלמה, שנאסף ארבעים שנה מארבע פינות העולם, חזר למצרים בעונה אחת.

וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֶת אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶת הַכֹּל לָקָח: וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה.מלכים א׳ י״ד, כ״ו

ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה

שישק הוא הצורה המקראית של ששנק הראשון המצרי, מייסד השושלת ה-22 (הלובית), ששלט בערך 943–922 לפנה״ס. פלישתו לפלסטינה ב-925 לפנה״ס — מתוארכת באופן עצמאי על פי רצף שנות מלכות מצרי — היא נקודת הקישור הסינכרונית היחידה והעיקרית בין הכרונולוגיה המקראית והמצרית, ואחת מאבני הפינה שעליהן נשען התיארוך המוחלט של המלוכה המפולגת. מסע ששנק רשום בשער הבובסטיטי במקדש הקרנק, שם רשימה טופוגרפית ארוכה נוקבת בערך 150 ערים נכבשות בלבנט.

רשימת הקרנק מזכירה אתרים גם בממלכת יהודה וגם בממלכת ישראל — כולל מגידו, בית-שאן, תענך, אילון, גבעון ו(כנראה) ערד. מסקרן: ירושלים אינה נקובה בשם בקטעים ששרדו; אם שם העיר היה במקטע פגום, או שמא הסיפור המקראי מגזים בהיקף ההתקפה על הבירה עצמה, הוא נושא ויכוח. שבר אבן חולדנו של מצבת ששנק שנמצא במגידו בחפירות המכון המזרחי ב-1925 (רשום בשם מצבת פראט) מעגן פיזית את המסע באחת הערים הנקובות.

ההיגיון האסטרטגי של המסע היה שליטה במשאבים לבנטיניים, לא ענישה תאולוגית. אחרי דעיכת השושלת ה-20 הארוכה, ביקש ששנק להחזיר את כוח מצרים בפלסטינה ובדרום סוריה — לשחזר את דפוס הברונזה של הסוזרניות המצרית על דרום הלבנט. שכבות החורבן שישראל פינקלשטיין ועמיתיו מזהים בסוף המאה ה-10 במגידו VA-IVB, תל רחוב, ובמקומות אחרים, יוחסו לעיתים למסע ששנק ולעיתים לסכסוך פנים-צפוני-דרומי.

מסע ששנק של 925 לפנה״ס הוא הסינכרון הבטוח ביותר בין הכרונולוגיה המצרית והמקראית — שנה אחת שבה שני רישומים, שנכתבו במרחק 1,000 ק״מ זה מזה, מעגנים זה את זה.קיצ׳ן, בפרפרזה מתוך The Third Intermediate Period in Egypt (מהדורה שלישית, 1996)