עומרי מקים את שומרון
השר הצבאי עומרי תופס את כס ישראל, מקים את שומרון לבירה חדשה, ומרשים את אשור — שתכנה את ישראל בית-עומרי במשך מאה שנה.
הסיפור המקראי
אחרי מות אֵלָה בן-בעשא, תפס שר הצבא זמרי את כסא ישראל ושלט שבעה ימים. הצבא בגבתון, הצר על הפלשתים, שמע על ההפיכה, ובו ביום במחנה הכריזו החיילים את שר צבאם, עומרי, למלך. עומרי צעד על תרצה, הבירה, וזמרי — בראותו כי העיר אבדה — נכנס לארמון המלך, הצית את הארמון על עצמו, ומת. הממלכה לא נחה עדיין. חצי העם הלך אחר תבני בן גינת נגד עומרי; וחצי אחר עומרי. סיעת עומרי גברה; תבני מת; עומרי מלך לבדו.
עומרי מלך שתים-עשרה שנה — שש בתרצה והשאר בבירתו החדשה. המקרא מסלק אותו בכמה פסוקים עוינים: ויעש הרע בעיני יהוה, וירע מכל אשר לפניו. אך המקרא גם מודה, כמעט בעל כורחו, בעובדה המנהלית המרכזית של מלכותו: וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֵת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף, וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֵׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן. ממשפט אחד אנו אמורים להבין: ייסוד בירה מלכותית חדשה, מעבר השושלת מתרצה, חניכת מיזם אדריכלי ופוליטי שההיסטוריון הדבטרונומיסטי רואה בו את כינון העבודה הזרה בצפון.
עומרי הסדיר את הברית שהמקרא לא יוכל לסלוח: את בנו אחאב לאיזבל, בת אֶתְבַּעַל מלך הצידונים. הברית עם פיניקיה נתנה לישראל גישה לסחר החוף ואומני צור לארמונות שומרון; היא גם הביאה, יטענו כותבי המקרא, את פולחן הבעל הצידוני אל לב הממלכה. ספר מלכים סוגר את הודעתו על עומרי בנוסחה הקבועה: וְיֶתֶר דִּבְרֵי עָמְרִי אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. המעשים והגבורה אינם מפורטים. למקרא יש סיבותיו; אשור, כפי שנראה, זכרה אותו אחרת.
הנביא מיכה, מאתיים שנה אחר כך, עוד יקרא את חוקות עומרי כשם נרדף לחטא המוסדי של ממלכת הצפון. מה שעומרי באמת עשה, הוא ייסד שושלת כה רבת-עוצמה, שגם אחרי שההפיכה הדמית של יהוא חיסלה את משפחתו, המשרד המדיני האשורי המשיך מאה שנה לכנות את ממלכת ישראל בית-עומרי.
וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֵת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף, וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֵׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן.מלכים א׳, ט״ז כ״ד
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
שומרון, סבסטיה הקדומה, יושבת על גבעה תלולה ואליפטית השולטת על הר שכם והדרך מצפון לעמק יזרעאל. משלחת הרווארד של ג׳ורג׳ אנדרו רייזנר ב-1908-10 חשפה לראשונה את אקרופוליס הארמון מתקופת הברזל, ומשלחת המאוחדת של 1931-35 בראשות ג׳ון קרופוט וקתלין קניון ואחרים שיכללה את הסטרטיגרפיה. שלב הבנייה הראשון, המיוחס לעומרי, בנוי ישירות על הסלע; אבני גזית באיכות שאין לה אח ורע בברזל הישראלי מרכיבות את חומת הקזמטות. שלב הבנייה השני, המיוחס בדרך כלל לאחאב, מרחיב את הרמה ומוסיף את החומה הצפונית הגדולה. אדריכלות שומרון מקבילה לאתרים פיניקיים כמו צרפת וצור ומאשרת את הודעת המקרא על אומנים פיניקים בחצרות הבית העומרי.
הממצאים הקטנים הסנסציוניים ביותר משומרון הם השנהבים — שברי עיטורי שנהב פיניקיים מגולפים לרהיטים, שנמצאו בפסולת חורבן מאוחרת אך ניתנים לתיארוך סגנוני למאות הט׳-הח׳. הם נושאים מוטיבים מצריינים, ספינקסים, פרחי לוטוס, והאלה חתחור — והם מתאימים בדיוק לגינויי עמוס נגד השוכבים על מיטות שן. ה-63 אוסטרקונים של שומרון, רישומי משלוחי יין ושמן לארמון, נותנים לנו את הקורפוס המוקדם המסודר ביותר של הכתב הפרוטו-עברי וחלון ישיר אל מנגנון המס וניהול הנכסים של הבית העומרי.
מחוץ לישראל, עומרי נזכר במפורש על מצבת מישע, הכתובת הבזלתית שהקים מישע מלך מואב סביב 840 לפנה״ס ושנמצאה בדיבון ב-1868. מישע מתעד: עָמְרִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיְעַנֶּה אֶת מוֹאָב יָמִים רַבִּים. וַיִּירַשׁ עָמְרִי אֶת אֶרֶץ מֵיהֲבָא, וַיֵּשֶׁב בָּהּ יָמָיו וַחֲצִי יְמֵי בְנוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה. זו הזכרה החוץ-מקראית הקדומה ביותר של מלך ישראלי הנקרא בשמו, והיא מאשרת את התמונה המקראית של ההגמוניה העומרית מעבר לירדן. האובליסק השחור של שלמנאסר ג׳ (בערך 825 לפנה״ס) והכתבים המלכותיים האשוריים שבאו אחריו מתייחסים בהרגל לממלכת ישראל כ-Bit-Humri, בית-עומרי, גם אחרי שהשושלת חוסלה.
ישראל פינקלשטיין טען, בסדרת מאמרים מאז סוף שנות התשעים, כי אופק הבנייה הגדול של הברזל ב׳-1 המיוחס באופן מסורתי לשלמה במגידו, חצור, וגזר, צריך להיות מתוארך מחדש לבית עומרי — שעומרי ואחאב, ולא שלמה, בנו את שערי ששת התאים ואת ארמונות הגזית. התזה עדיין שנויה במחלוקת (עמיחי מזר ואחרים מגינים על תיארוך שלומאי), אבל היא לוכדת משהו חשוב: ארכיאולוגית, שושלת עומרי נראית כהיווצרות-המדינה האמיתית הראשונה של תקופת הברזל בהר, עם אדריכלות מונומנטלית, מנגנון מנהלי, וקנה המידה של חילוץ המשאבים שהטקסטים מייחסים לשלמה מאה שנה קודם.
עומרי ייסד את הממלכה החזקה ביותר שישראל ייצרה אי פעם, והמקרא קובר אותו בשנים-עשר פסוקים.ישראל פינקלשטיין, The Forgotten Kingdom (2013), בפרפרזה