אליהו על הר הכרמל
הנביא קורא תיגר על 450 נביאי הבעל לתחרות אש מן השמים; השורדים נמלטים לצידון, ואליהו אל המדבר.
הסיפור המקראי
שלוש שנות בצורת שברו את הממלכה. אין מטר, אין טל, אין עשב לסוסי המלך או לעיזי האיכר. אליהו הביא את הרעב בדברו בראש מלכים א׳ י״ז — אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי — ועתה, בשנה השלישית, היה דבר יהוה אליו: לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב, וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. הלך. עובדיהו, אשר על הבית, אשר החביא מאה נביאים של יהוה חמישים חמישים במערות וכלכלם בלחם ומים, פגש בו בדרך ולא האמין למשמע אוזניו.
כאשר ראה אחאב את אליהו, אמר: הַאַתָּה זֶה עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל? ענה אליהו: לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת יהוה וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים. וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל, וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל. באו אל הכרמל — רכס הגיר העולה תלולות מן הים מעל חיפה של היום, אדמת קודש לסוחרי הים הפיניקים מאות שנים.
אליהו קבע את התנאים. שני פרים: אחד לנביאי הבעל, אחד לו. אין אש מן המזבח; רק אש מן השמים. הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ — הוּא הָאֱלֹהִים. מן הבוקר עד הצהריים נביאי הבעל פצעו עצמם בסכינים וברמחים וקראו: הַבַּעַל עֲנֵנוּ. אֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה. אליהו הלעיג עליהם: קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל, כִּי אֱלֹהִים הוּא; כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ, וְכִי דֶרֶךְ לוֹ, אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ. הם קראו עד עת קרוב המנחה. אז לקח אליהו שתים-עשרה אבנים כמספר השבטים, בנה מזבח, חפר תעלה סביבו, ערך את העצים והפר, וְהִשְׁטִיף את הכל בשתים-עשרה כדי מים עד שמלאה התעלה. עֲנֵנִי יהוה, עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יהוה הָאֱלֹהִים. נפלה אש יהוה, אכלה את העולה, את העצים, את האבנים, את העפר, ולחכה את המים אשר בתעלה.
נפל העם על פניהם. ציווה אליהו: תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל, אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם. תפסום ושחטום אל נחל קישון. עלתה ענן קטנה מן הים ככף איש; השמים השחירו ענן ורוח, וירד גשם גדול. אחאב רכב ליזרעאל; ויד יהוה הייתה אל אליהו, וישנס מתניו וירץ לפני אחאב. איזבל, בשמעה את כל אשר עשה אליהו, שלחה: כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן, כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם. אליהו, מנצח הצהריים, נמלט על נפשו אל המדבר, ישב תחת רותם אחד, וביקש למות. סיפור הכרמל אינו מסתיים בנצחון אלא בבקשת הנביא להשתחרר משליחותו — ובקול הדממה הדקה בחורב, המסרב לשחרר אותו.
עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם יהוה הָאֱלֹהִים, לְכוּ אַחֲרָיו; וְאִם הַבַּעַל, לְכוּ אַחֲרָיו.מלכים א׳, י״ח כ״א
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
הר הכרמל עצמו — ברכס גיר באורך 39 ק״מ הנמשך מצפון-מערב מהר השומרון אל הים התיכון בחיפה של היום. הרכס היה במה מקודשת מן התקופה הניאוליתית; מערות הכרמל הפרהיסטוריות בתבון, סחול וכבארה הניבו מקצת הממצאים החשובים ביותר של הפלאוליתי התיכון והעליון בדרום-מערב אסיה, כולל שרידי ניאנדרטל ובני אדם מודרניים מוקדמים. בתקופת הברונזה המאוחרת, רשימות טופוגרפיות מצריות נוקבות באתר הקרוי ראש קַדְשׁוּ, ראש הקודש, על מה שכמעט בוודאי הוא הכרמל; רשת הסחר הפיניקית שעברה מצור וצידון למצרים הכירה את הרכס כציון דרך ימי וקולחי מאות שנים לפני אליהו.
התחרות עצמה אינה מתועדת ארכיאולוגית — ולא יכולה להיות, שכן הסיפור תיאולוגי ולא מונומנטלי. אבל הנוף הדתי שהוא מניח כן. הבעל הפיניקי שמלכים א׳ י״ח לועג לו הוא בעל הדד, אל הסערה אשר ביתו על הר ספון (ג׳בל אל-אקרע בצפון סוריה) ואשר האיקונוגרפיה שלו של פר, ברק, ומטר מחיה משתמרת באוּגָרִית, צור, וצרפת. הקרב המיתולוגי של בעל נגד מות-המוות וים-הים במחזור בעל האוגריתי מעניק לבעל בדיוק את הכוחות המטאורולוגיים שאליהו מאתגר אותו להפגין — אש מן השמים, מטר אחר בצורת. עבודתו של מארק ס. סמית על מחזור הבעל (1994, 2009) מראה כמה מדויקת ההתאמה הפולמוסית: אליהו מאתגר את בעל על מגרשו הביתי, בכוחותיו הנטענים של בעל.
המערה בהר חורב, שבה קול הדממה הדקה עונה לאליהו אחרי הכרמל, היא חלק מתיאולוגיה רחבה יותר של יהוה המתגלה לא בסערה — מדיומו של בעל — אלא בדממה. פרנק מור קרוס (Canaanite Myth and Hebrew Epic, 1973) הראה כיצד כותבי המקרא, במיוחד במסורות הנבואה הצפוניות, בנו במכוון את יהוה כאל המסרב לאיקונוגרפיה של בעל. סיפור הכרמל, בקריאה זו, הוא היפוך פולמוסי: יהוה אכן שולח אש, אך פעם אחת בלבד, בתשובה לתפילה אחת; בעל, השולח אש לפי דרישה לכאורה, נכשל. הסיפור עובד כדרמה כי הוא עובד כתיאולוגיה, והוא עובד כתיאולוגיה כי הכותבים ידעו בדיוק מה פולחן הבעל הפיניקי טען לעשות.
עדויות ארכיאולוגיות לסינקרטיזם שאליהו התנגד לו רבות. כתובות כונתילת עג׳רוד בסיני המזרחי (סוף המאה הט׳ עד ראשית הח׳) מברכות יהוה שומרון ואשרתו. הכתובת מחירבת אל-קום בשפלת יהודה מברכת את אוּרִיָּהוּ ביהוה ובאשרתו. שכבות הברזל ב׳ במגידו, חצור, ובית-שאן מציגות כלי פולחן בסגנון פיניקי לצד חומר ישראלי. דת ישראל העממית של המאה הט׳ הייתה, כך מציעות הכתובות, בדיוק הדבקות המעורבת ביהוה-ובאשרתו, יהוה-בין-הבעלים, שספרי הנבואה מגנים. תחרות אליהו בכרמל היא ההתגבשות הספרותית של היטהרות דתית ארוכה, איטית, ושאף פעם לא הושלמה לחלוטין.
וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ — לֹא בָאֵשׁ יהוה; וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה.מלכים א׳, י״ט י״ב