אלכסנדר הגדול בירושלים
יוסף בן מתתיהו מספר על הכהן הגדול ידוע ועל אלכסנדר הכורע ארצה אל מול הציץ — אגדה הלניסטית-יהודית שהפכה ניצחון של דיפלומטיה כוהנית למיתוס מייסד.
הסיפור המקראי
כאשר שבר אלכסנדר בן פיליפוס, מלך מוקדון, את קשת פרס באיסוס ובגוגמלא, ירד לאורך חוף הים והטיל מצור על צור שבעה חודשים ועל עזה חודשיים. הגיעה השמועה לירושלים שהכובש עולה על העיר הקדושה, כי סירבה להעלות לו מס, ונאמנה לשבועתה לדריוש מלך פרס. ואז פחד יַדּוּעַ הכהן הגדול פחד גדול, וקרא צום, והקריב קרבנות, ושאל בה׳.
וענה לו ה׳ בחלום, לאמור: עטרי את העיר, ופִתחי את שעריה; ילבשו העם בגדים לבנים, ויצאו הכוהנים בלבושי הקודש, וקבלו את פני המלך בלא יראה. ויקם ידוע ולבש שמונה בגדי כהונה, וציץ זהב טהור על מצחו, ועליו כתוב: קדש לה׳. והכוהנים יצאו לפניו בבד שש, והעם בלבן, ועלו על הר הקרוי הר הצופים, אשר ממנו תֵראה העיר.
כאשר ראה אלכסנדר את הקהל בלבן, ובראשם הכהן הגדול בכבודו, ירד מן המרכבה, וכרע ארצה, וברך את השם אשר על הציץ. נדהמו שריו; ופַרמניון, שר צבאו, אמר לו: אדוני המלך, מדוע תשתחווה לכהן יהודי? ענה אלכסנדר: לא לו השתחוויתי, כי אם לאלוהיו; כי בחזון במוקדון, בטרם עברתי לאסיה, ראיתי איש בלבוש הזה ממש, אשר הבטיחני שה׳ צבאות יתן את פרס בידי.
אז העלהו ידוע לירושלים, והראהו את ספר דניאל, ובו כתוב כי מלך יוון יפיל את מלכות פרס. שמח אלכסנדר, והקריב קרבן בבית המקדש לפי הוראת הכהן הגדול, וחנן את היהודים בחוקי אבותיהם, ופטרם ממסים בכל שנה שביעית, היא שנת השמיטה. ושב לדרכו בשלום; והעיר ניצלה.
לא לו השתחוויתי, אלא לאלוהיו אשר כיבדהו בכהונה הגדולה; כי ראיתי דמותו ממש, בלבושו ממש, בחלום בדיון אשר במוקדון, וזירזני לבלי לבוז זמן ולעבור הים בעוז.יוסף בן מתתיהו, קדמוניות י״א, 333–334
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
אין מקור יווני או מוקדוני בן הזמן הקובע את אלכסנדר בירושלים. ה׳אנבסיס של אלכסנדר׳ של אריאן, המתבסס על זיכרונות המסע של תלמי בן לאגוס ואריסטובולוס מקסנדריה, מתאר מצעד חופי מצור (332 לפנה״ס) דרך עזה לפלוסיון ולמצרים, בלא סטייה אל הרי יהודה. גם קווינטוס קורטיוס רופוס ודיודורוס סיקולוס שותקים על ירושלים. המקור המוקדם ביותר לפגישה הוא יוסף בן מתתיהו, שכתב כארבע מאות שנה לאחר מכן, מתבסס על אנקומיון יהודי-הלניסטי שחוקרים (ביקרמן, מומיליאנו, כהן) רואים בו ז׳אנר אגדי גם כשהוא משמר זיכרונות אותנטיים.
מה שכן היסטורי הוא המעבר החלק של פחוות יהוד הפרסית למינהל מוקדוני ואחר כך תלמיי, בלא שיבוש אלים. חפירות בעיר דוד ובחניון גבעתי אינן מראות שכבת חורבן המתוארכת ל-332 לפנה״ס; מטבעות הכסף של יהוד מסוף התקופה הפרסית ממשיכים ברציפות אל ראשית התקופה ההלניסטית, ורק בהדרגה מוחלפים בטיפוסים אתונאיים ואחר כך תלמיים. הכהונה הירושלמית כנראה ניהלה משא ומתן על נחיתה רכה, גם אם המפגש הדרמטי הוא בדיה.
השומרונים, לעומת זאת, חוו קרע אלים. קווינטוס קורטיוס רופוס (ד׳, ח׳, 9–11) מדווח שהשומרונים שרפו חי את אנדרומכוס, נציבו של אלכסנדר בקואלי-סוריה, וכי אלכסנדר חזר ממצרים והרס את שומרון. אישוש בא מואדי דאליה צפונית ליריחו, שם בשנת 1962 בדואי ולאחריו משלחת מערת הגולגלות של פרנק מור קרוס מצאו שלדים של כ-200 שומרונים אמידים — יחד עם פפירוסי המשפט וטבעות החותם שלהם — שברחו מנקמת אלכסנדר ומתו בעשן במערה.
התהליך ההלניסטי בירושלים עצמה החל תחת הבית התלמיי במאה ה-3 לפנה״ס והואץ במידה מכרעת תחת הסלאוקים במאה ה-2. בעת מרד החשמונאים היה לירושלים גימנסיון, אפביה, וחוקה אזרחית בנוסח יווני שפרסם הכהן הגדול יסון — הציר התרבותי שעליו תיסוב כל המשבר האנטיוכי לימים.
הסיפור של אלכסנדר וידוע ביוסף הוא אגדה יהודית-הלניסטית, לא דיווח היסטורי; אבל היעדר שכבת חורבן בירושלים בתקופה הפרסית-הלניסטית מאשר שלא משנה מה קרה, היה זה מעבר שלום.שאי כהן, ממכבים למשנה (מהדורה שלישית, 2014), בפרפרזה