לכידת הארון
הפלשתים לוכדים את הארון באבן העזר, שמים אותו לפני דגון — שצלמו נופל — ומכות מחזירות אותו לישראל.
הסיפור המקראי
יצאה ישראל למלחמה על פלשתים, ויחנו על האבן עזר; ופלשתים חנו באפק. בקרב הראשון נגפה ישראל, וייפלו ארבעת אלפים איש בשדה. אמרו הזקנים: למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים? נקחה אלינו משילה את ארון ברית יהוה, ויבא בקרבנו ויושיענו. שלחו שילה, ובאו שני בני עלי — חפני ופנחס — עם הארון. בבואו אל המחנה הריעו ישראל תרועה גדולה, ותהום הארץ. שמעו פלשתים את התרועה ויראו: אוי לנו, כי לא היתה כזאת אתמול שלשם.
אך נלחמו, ונגפה ישראל, וייפלו מישראל שלושים אלף רגלי. וארון אלוהים נלקח, וחפני ופנחס מתו. רץ איש מבנימין שילה בקרועי בגדים ועפר על ראשו; ועלי הכוהן בן תשעים ושמונה ועיוור ישב על יד השער. בשמעו, נפל איש האלוהים לאחור על יד השער, ותישבר מפרקתו, וימת. אשת פנחס הייתה הרה לקראת לידתה; ילדה בן וקראה לו אי-כבוד — גלה כבוד מישראל — כי נלקח ארון אלוהים.
הביאו הפלשתים את הארון אל בית דגון באשדוד וישימו אותו אצל אלוהיהם. בבוקר נפל דגון על פניו לפני הארון; הקימוהו. בבוקר השני נפל שוב, וראשו וכפות ידיו כרותים על הסף; רק הגזע נותר. עפולים פרצו באשדוד. העבירוהו לגת; שם עפולים. לעקרון; זעקה העיר. אחרי שבעה חודשים אמרו כוהניהם וקוסמיהם: שלחוהו אל ישראל עם אשם — חמישה טחורי זהב וחמישה עכברי זהב, אחד לכל סרן. שמו את הארון על עגלה חדשה ושתי פרות חולבות שלא נשאו עול; געו הפרות לעגליהן והלכו ישר בדרך לבית שמש. נשאו קוצרי עמק שורק את עיניהם, וישמחו לראותו.
גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל: כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים.שמואל א׳ ד׳, כ״ב
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
אפק-אנטיפטרס (תל אפק-ראס אל-עין), שבה נערך הקרב, נחפרת על ידי משה כוכבי מאוניברסיטת תל אביב משנת 1972. האתר יושב על מוצא הירקון — מצר אסטרטגי על דרך הים שבו פגש מישור החוף הפלשתי את ההר. שכבות חורבן של הברזל א׳ באפק ובית מושל מצרי מן המאה ה-13 לפנה״ס תחתיהן מעניקות לאתר אופק אמיתי לסוג העימות הצבאי שמתאר נרטיב אבן העזר, גם אם לא ניתן לבודד את הקרב הספציפי.
שילה — ח׳רבת סילון, בין בית-אל לשכם — נחפרה בידי ישראל פינקלשטיין (1981–1984) ושוב בידי סקוט סטריפלינג ו-Associates for Biblical Research (2017 ואילך). פינקלשטיין מצא שכבת חורבן בסוף הברזל א׳, בתיארוך קרמי לאמצע המאה ה-11 לפנה״ס בערך, עם פער התיישבותי חד אחר כך. החורבן עשוי בסבירות גבוהה להיות הביזה הפלשתית של שילה שירמיהו ז׳ י״ב מזכיר חצי אלף שנה אחר כך כאזהרה לירושלים.
מקדשי דגון באשדוד ובעזה מוזכרים במקורות אכדיים מן האלף השני ולתוך תקופת הברזל; דגון היה במקור אל חקלאי מערב-שמי, לא פלשתי, ואומץ בידי המהגרים האגאיים בהיטמעם בפנתאון הלבנטיני. חפירות בתל פרעה (דרום), אשדוד (משה דותן) ותל קסילה (אמיחי מזר) חשפו ארכיטקטורת מקדש פלשתית עם שני עמודים מרכזיים תומכים בגג — אותה מסגרת ארכיטקטונית שתידרש מאוחר יותר בנרטיב שמשון.
שכבת החורבן בשילה מתוארכת לאמצע המאה ה-11 לפנה״ס על בסיס קרמי — אותו אופק שאליו משייך ההיסטוריון המקראי את אבדן הארון.פינקלשטיין, בר-אילן וברנדל, Shiloh: The Archaeology of a Biblical Site (1993)