ציור הקבר של בני חסן
תהלוכת 37 שמיים אסיאתים בקבר חנום-חוטפ השני בבני חסן — תצלום בן 4000 שנה של חיי האבות.
הסיפור המקראי
ספר בראשית מתאר עולם של רועים מערב-שמיים עם עדריהם וחמוריהם, נוודים בין כנען למצרים כפי שעונות השנה והרעב הניעום. אברהם ירד למצרים ברעב; יצחק הוזהר שלא; בני יעקב ירדו פעמיים לשבר אוכל, ובפעם השנייה ירדה המשפחה ונשארה. התמונה היא של גבול חדיר, של חמולות קטנות המביאות את מקנן וחפצים מעטים ומתייצבות בפני כל פקיד מצרי שאחז ביום זה במצודת הגבול.
במשך רוב אלפיים השנים האחרונות, אותה תמונה הייתה נחלת אמונה. ואז, ב-1893, פרסם המצריולוג הבריטי פרסי ניוברי את התבליטים הצבועים מקבר מימי הממלכה התיכונה בצוקים שמעל הנילוס בבני חסן, מאתיים ק״מ דרומית לקהיר. על הקיר הצפוני של הרובד השני בקבר הנומרך חנום-חוטפ השני, מתוארך בכתובת לשנה השישית של פרעה סנוסרט השני — 1892 לפנה״ס — הייתה תהלוכה של שלושים ושבעה שמיים אסיאתים, אנשים נשים וילדים, מובילים חמורים עמוסים במפוחים ובעיזי-בר, מתייצבים בפני פקיד בני חסן.
מנהיג הקבוצה נקרא בכיתוב ההיירוגליפי הנלווה: אֲבישַע, חֵקַאוּ-חַסוּת, 'שליט הארצות הזרות' — המונח הטכני שמַנֵתּוֹן יתעתק אחר כך ליוונית כהיקסוס. הוא נושא מקל-זריקה מעוקל על כתפו. הגברים לבושים בכותנות פסים רב-צבעיות נרכסות על כתף אחת. הנשים נושאות את ילדיהן על גבן בסלים. הם הביאו סחורות לסחר — איפור עיניים שחור, עור מעובד, עזי-בר — והם מתקבלים בקבלת פנים ידידותית על ידי המושל המצרי.
זה הדבר הקרוב ביותר לתצלום של חיי תקופת האבות שאי פעם הוחזר. השמיים בבני חסן אינם ישראלים; התהלוכה היא כמאה שנה לפני התאריך שבראשית תייחס לאברהם; הם באים מהמדבר המזרחי, לא מכנען. אך הם בדיוק סוג האנשים שסיפורי האבות מתארים — שייחים שמיים-אסיאתים המביאים מקנה למצרים — נתפסים בעת מעשה של בדיוק מה שבראשית אומרת שעשו, וצבועים בצבעים שבמשך ארבעת אלפים שנה עדיין בהירים על קיר הגיר.
וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם, שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל.בראשית מ״ג, א׳-ב׳
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
בני חסן הוא בית קברות צוקים על גדתו המזרחית של הנילוס, 23 ק״מ דרומית לאל-מִניָא, המכיל 39 קברים חצובים בסלע של נומרכי השושלת ה-12 של נומוס האוריקס (הנומוס ה-16 של מצרים העילית). הקברים נחצבו בצוק הגיר בתקופות שלטונם של אמנמחת הראשון, סנוסרט הראשון, אמנמחת השני וסנוסרט השני — כ-1991-1878 לפנה״ס. קבר 3, של חנום-חוטפ השני, הוא הגדול והמעוטר ביותר; ה'תהלוכה האסיאתית' תופסת את הרובד העליון של הקיר הצפוני.
האתר תועד לראשונה באופן שיטתי על ידי ג׳ון גארסטנג ופרסי ניוברי בשם קרן חקר מצרים בשנות התשעים של המאה ה-19; ספרו בן שני הכרכים של ניוברי 'בני חסן' (1893-1894) נותר הפרסום היסודי. התבליטים תועדו מחדש בצילום מודרני על ידי המרכז האוסטרלי למצריולוגיה בהובלת נגיב כנואתי מ-1990, כאשר סדרת בני חסן הרב-כרכית מחליפה פקסימיליות מוקדמות יותר.
הכיתוב ההיירוגליפי לתהלוכה קצר אך מדויק משפטית: הוא מזהה את אבישע כחֵקַאוּ-חַסוּת, נוקב את קבוצת הנכבד כ'שלושים ושבעה', ומפרט את המתנות שהם מביאים. המונח חקאו-חסות הוא הכינוי הטכני המצרי לשייח אסיאתי בממלכה התיכונה; כעבור דורות שמר עליו מנתון ביוונית כהיקסוס, תווית-השושלת של מלכי השושלת ה-15 האסיאתים של אווריס. אבישע איננו אפוא אב ישראלי אלא מקרה מתועד מוקדם של אותה קטגוריה חברתית-פוליטית שמתוכה צמחו פרעוני ההיקסוסים המאוחרים יותר.
זיהויי אבישע עצמו עם דמויות מקראיות — פופולריים בספרות החילונית של המאה ה-19, שבה לעיתים נקרא 'אחי אברהם' — חסרי בסיס מחקרי. השם הפרטי אבישע (ʾbiš) הוא מערב-שמי ומתועד היטב בכתובות תקופת הברונזה; הוא איננו 'מקראי' יותר משם 'יוסף' או 'ראובן' היו בהקשר לבנטיני בן זמננו. הערך ההיסטורי של התבליט אינו כתמונה של אב ספציפי כלשהו אלא כראייה לתנועה חמולתית שמית שגרתית וניכרת אל תוך מצרים של הממלכה התיכונה — בדיוק התבנית ההגירה שבראשית מניחה.
תהלוכת בני חסן היא המסמך הויזואלי החשוב ביותר שיש בידינו על רועי מקנה מערב-שמיים במצרים בראשית האלף השני; בלעדיה לא היה בידינו תיעוד ציורי לסיפורי האבות.קנת קיצ׳ן, על מהימנות הברית הישנה (2003)