הירידה למצרים

הסיפור המקראי

סיפור יוסף — שנמכר על ידי אחיו בעשרים כסף, נאסר על האשמה שקרית, ועלה להיות משנה לפרעה — הוא אחד מהמופלאות הספרותיות של העולם הקדום. 'אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה — אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה.' ההצהרה התיאולוגית היא שיא הסיפור.

הרעב גירש את המשפחה למצרים. יעקב, שהתאבל על יוסף כמת שתי עשרות שנים, שלח את עשרת בניו הגדולים לשבור. הם השתחוו בפני המשנה — ממלאים את חלום האלומות — ולא הכירו את אחיהם. יוסף, המכיר אותם, הסתיר עצמו במספר ביקורים, בוחן האם בנימין בטוח, לפני שנשבר באחד מהסצנות הטעונות ביותר רגשית בתנ״ך: 'אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם — אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם.'

שבעים הנפש שירדו למצרים — שנים-עשר הבנים וצאצאיהם — ישבו בארץ גושן במזרח דלתת הנילוס. הם באו כאורחים מכובדים בימי יוסף. הם רבו. ואז 'וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אֶת-יוֹסֵף.'

הירידה למצרים היא ציר נרטיבי: זה המעשה האחרון של בראשית והסיבה הראשונה של שמות. היא מסבירה כיצד משפחת אברהם הפכה לאומה — לא בכנען, לא דרך כיבוש, אלא בכּוּר השעבוד המצרי.

אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה — אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם-רָב.בראשית נ׳, כ׳

ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה

נרטיב יוסף מציג למהיסטוריון מספר אלמנטים הניתנים לבדיקה. התואר 'משנה' מצוי ברשומות מצריות של תקופות שונות. מחיר עשרים כסף כשווי עבד זכר עולה בקנה אחד עם מחירי עבדים בטקסטים ממזרח הקרוב של תקופת הברונזה התיכונה.

תקופת ההיקסוס (כ-1650–1550 לפנה״ס) הביאה שליטים שמיים לדלתת מצרים המזרחית — זהו ההקשר ההיסטורי הסביר ביותר לעלייתו של משנה שמי לבכורה. עיר הבירה של ההיקסוס אַבָרִיס (תל אל-דַּבְעָא המודרני) בדלתה המזרחית נחפרה בהרחבה על ידי מנפרד ביטאק; היא מראה שכבת אוכלוסייה כנענית/שמית.

מחקרים גנטיים של אוכלוסיות יהודיות ומצריות מודרניות לא מצאו תְּעָרוֹבֶת ניכרת. אולם המספרים המקראיים (600,000 לוחמים = כ-2 מיליון נפש) נחשבים בדרך כלל כסכמטיים ולא מילוליים, וקבוצה קטנה יותר — בסדר גודל של אלפים — לא תשאיר עקבות גנטיים מזוהים ב-DNA המצרי המודרני.

החפירות בתל אל-דַּבְעָא מגלות אוכלוסייה שמית החיה בדלתת הנילוס המזרחית בדיוק בתקופה שבראשית מתארת, בדיוק באזור שבראשית מציינת.מנפרד ביטאק (בפרפרזה)