ההיקסוסים במצרים
שליטים מערב-שמיים תופסים את דלתת הנילוס, מקימים את השושלת ה-15 באווריס, ומציגים את המרכבה והקשת המרוכבת — הקשר הסביר ביותר ליוסף וליעקב.
הסיפור המקראי
כשיוסף הועלה להיות משנה למלך מצרים, הפרעה שגדלו לא קיבל שם. המקרא איננו אומר איזו שושלת שלטה, רק שהמלך הלביש את יוסף בבגדי שש ושם רביד זהב על צווארו והרכיבו במרכבת המשנה. הביטוי בולט: בעולם שהמקרא מניח במקום אחר, מרכבות שייכות לפרעוני מצרים ולמלכי כנען של השפלה, אך לא היו מוכרות במצרים של ראשית הממלכה התיכונה. המרכבה היא טכנולוגיית היקסוסים, שהוכנסה למצרים על ידי פולשים מערב-שמיים.
כאשר בראשית מ״ז יש פרעה הנותן למשפחת יוסף את ארץ גושן — הדלתה המזרחית — ומקבל את אחיו כ'שרי מקנה', הקבלה ניתנת להבנה אם המלך על הכס הוא בעצמו מערב-שמי. פרעה מצרי ילידי היה אולי חשדן כלפי מהגרים אסיאתים; מלך היקסוסי באווריס היה קרוב משפחתם. יוסף שעולה מהבור למשנה עשוי לעמוד בשורה ארוכה יותר של נכבדים אסיאתים אשר, במאות ההיקסוסיות, עשו בדיוק כך.
וכאשר ספר שמות נפתח במילים 'וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף', שורה זו נושאת את מלוא משקלה ההיסטורי רק על רקע ההיקסוסים. גירוש המלכים האסיאתים תחת אחמוסה הראשון בערך ב-1550 לפנה״ס היה שחרור לאומי בזיכרון המצרי; הוא חנך את השושלת ה-18 ואת הממלכה החדשה. שמיים אסיאתים שפרחו תחת ההיקסוסים מצאו את עצמם, כמעט בן לילה, מנודים של שיקום ילידי נקמני. ההיערכות המקראית של פרעה משעבד שלא ידע את יוסף יש לה, בקריאה זו, התאמה היסטורית מדויקת.
אף אחד מאלה אינו מוכיח את ההיסטוריה של המקרא, והאבות אינם מוזכרים בשום מקור היקסוסי. אך מאת ההיקסוסים מעניקה לחומר יוסף-וצאת מצרים מסגרת הסבר שאין לאף תקופה אחרת בהיסטוריה המצרית. היא ממקמת שמיים אסיאתים בדלתה, בעמדות כוח, במאות שהמקרא מתאר; היא מסבירה את המרכבות ואת המשנים ממונים זרים; ומסתיימת בגירוש ילידי אלים שמתורגם בחלקה לפרעה שלא ידע את יוסף.
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף.שמות א׳, ח׳
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
ההיקסוסים היו מעמד שליט דובר מערב-שמית ששלט במצרים התחתונה במהלך התקופה הביניימית השנייה (כ-1650-1550 לפנה״ס), המהווים את השושלת ה-15 של מנתון. בירתם הייתה אווריס בדלתת הנילוס המזרחית, מזוהה מאז 1966 עם תֵּל אֵל-דָּבְּעָה. החפירות בהובלת מנפרד ביטאק והמכון הארכיאולוגי האוסטרי ביססו סטרטיגרפיה רציפה מהתיישבות אסיאתית של הממלכה התיכונה (כ-1900 לפנה״ס), דרך גיבוש שלטון ההיקסוסים (כ-1700 לפנה״ס), ועד לכיבוש התבאי תחת אחמוסה הראשון (כ-1550 לפנה״ס).
התרבות החומרית של אווריס מערב-שמית במקורה ומצריית בעיבודה ללא ספק. בתים בנויים על תכנית ארבעת החדרים המתועדת על פני הלבנט בן הזמן. קברים מכילים קבורות חמורים, פגיונות ברונזה לבנטיניים אופייניים, ובקבוקוני תֵּל אֵל-יָהוּדִיֵּה (כלי קטן בצורת אגס שחור המיוצר על פני הים התיכון המזרחי). אך המלכים אימצו שמות כס מצריים, השתמשו בהיירוגליפים לכתובותיהם, ועבדו את סת-בעל סינקרטיסטי שאיחד את אל המצרים לזרים עם אל הסערות הלבנטיני.
ההיקסוסים הביאו למצרים — או הפיצו במצרים — חבילה של חידושים שהשפעתן ארוכת הטווח על התרבות המצרית הייתה עמוקה: המרכבה הקלה הרתומה לסוסים (עם גלגלי שפיץ, המחליפים עגלות עם דיסקות מוצקות), הקשת המרוכבת הקעורה, חרב הח׳וֹפֵּשׁ הקעורה, מסרגות אנכיות לייצור טקסטיל, נבל ולוטה, גידולים מסוימים, ובקר הזבּוּ עם הזיף. הסיפור המצרי הקנוני היה שאלה הוטלו על ידי שלטון זר; מחקר רוויזיוניסטי משנות התשעים ואילך הדגיש סחר והגירה רציפים כצינור ההעברה ולא כיבוש.
גירוש ההיקסוסים מתועד באוטוביוגרפיה של אחמוסה בן איבנא, ימאי שכתובתה על קברו באל-כָּאבּ, ובסטלות החלקיות-שמורות של קמוסה בקרנק. המצור על אווריס וכיבושה מתואר כמסע שנלחם קשות, ולאחריו מרדף אחר שארית ההיקסוסים אל מבצר שָׁרוּחֵן הלבנטיני, שנפל לאחר שלוש שנות מצור. הכובשים המצרים ערכו אז פשיטות נקמה לתוך הלבנט הדרומי — הנוכחות הצבאית המצרית המתמשכת הראשונה בכנען, שתתגבש מאה שנה לאחר מכן לפרובינציה הקיסרית של הממלכה החדשה.
תקופת ההיקסוסים אינה עוד צריכה להיות מובנת כתקופת ביניים של שליטה זרה אלא כפרק ב-longue durée של החיבור הלבנטיני-מצרי הנמשך מהממלכה הקדומה ועד הכיבוש הפרסי.מנפרד ביטאק, אווריס ופירעמסה (1979, עם עדכונים מאוחרים יותר)