לוחות נוזי ומנהגי האבות
ארכיון משפטי חורי מיורגן טפה מאיר את עולמם של אברהם ויעקב — אימוץ עבדים, גניבת תרפים, ברכות גוועות שאין להשיב.
הסיפור המקראי
קריאת בראשית בעיניים בנות המאה העשרים, פרקים מסוימים נדמים שדורשים הסבר. מדוע נותנת שרה את הגר לאברהם? מדוע גונבת רחל את תרפי לבן? מדוע עובר בכור עשו בעבור נזיד עדשים, וכיצד יכולה ברכת ערש מוות — לאחר שניתנה — להיות בלתי הפיכה, אפילו כשניתנה לבן הלא נכון? מדוע אברהם, לפני שייוולד יצחק, מתכנן להוריש את אחוזתו לעבדו אליעזר מדמשק? המנהגים האלה מרגישים עתיקים אפילו בתוך המקרא — וכך אמנם היו.
סיפורי האבות מלאים במהלכים משפטיים שלוגיקתם זרה לחוק הרומי, זרה להלכה הרבנית, זרה לפרקטיקה הצוואתית המודרנית. הם שייכים לעולם משפטי אחר לחלוטין — עולם מסופוטמי-חורי בן תקופת הברונזה של חוזי ירושה דרך אימוץ במשפחה, סידורי אישה-אחות, אלילי בית הנודדים יחד עם הזכות לאחוזה המשפחתית, ובכורות הניתנות להעברה כאשר נכסים. אותו עולם היה, עד 1925, אבוד כמעט כליל למחקר.
אז מחלקת העתיקות העיראקית ומשלחת אמריקאית בהובלת אדוארד צ׳יירה החלו לחפור ביורגן טפה, תל לא מתבלט מזרחית לכרכוך, וחשפו את העיר נוזי — עיירת מחוז חורית מהמאה החמש-עשרה לפנה״ס. בתי משפחותיה המובילות שמרו את ארכיוניהם המשפחתיים בחימר: חוזי נישואין, שטרי אימוץ, מכירות נדל״ן, תביעות ירושה. לפתע פתאום, לכל רגע משפטי משונה בבראשית הייתה מקבילה כמעט-מדויקת בלוח חורי.
אישה עקרה הייתה מחויבת חוזית לספק לבעלה שפחה — שרי נותנת את הגר. תרפי המשפחה הקנו זכות חוקית לראש משפחה — רחל גונבת את תרפי לבן. אדם חשוך ילדים יכול היה לאמץ עבד כיורש חוקי, שיפנה את מקומו אם ייוולד בן טבעי — אליעזר מדמשק. ברכת ערש מוות הייתה צוואה בעל פה מחייבת משפטית — ברכת יצחק ליעקב, שעם השמעתה לא ניתנת להחזרה. אבות בראשית חיו בתוך עולמם המשפטי של נוזי.
וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יְהוִה, מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי, וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר... וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי.בראשית ט״ו, ב׳-ג׳
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
יורגן טפה, המזוהה עם נוזי העתיקה (נוּזוּ החורית), שוכן 13 ק״מ דרום-מערבית לכרכוך המודרנית בכורדיסטן העיראקית. הוא נחפר בין 1925 ל-1931 במשלחת משותפת של ASOR, מוזיאון עיראק, מוזיאון הרווארד למזרח שמי, ומוזיאון אוניברסיטת פנסילבניה, בהובלת אדוארד צ׳יירה, רוברט פייפר וריצ׳ארד סטאר. האתר הניב כ-5,000 לוחות יתדות, כמעט כולם מארכיוני משפחה פרטיים מהמאות החמש-עשרה והארבע-עשרה לפנה״ס — תקופת השליטה החורית-מיתאנית במסופוטמיה העליונה.
הלוחות כתובים אכדית, עם שמות חוריים ושכבת תשתית של מינוח משפטי חורי. הם רובם ככולם כלכליים ומשפטיים: חוזי נישואין, שטרי אימוץ, מכירות עבדים, עסקאות נדל״ן, רשימות נדוניה, צוואות אחרונות, ופרוטוקולי משפטים. ראויים לציון במיוחד הם חוזי המכירה-אימוץ, שבהם קונה קרקע 'אומץ' כבן על ידי המוכר במטרה לעקוף את הגבלות ההסחרה החוריות — בדיון משפטי המאיר מספר פרקים מסיפורי האבות.
היישום המשפיע ביותר של נוזי על מחקר המקרא בא ממאמרו של אפרים אביגדור שפייזר משנת 1930 'מסמכים חדשים מכרכוך הקשורים לדיני משפחה' (AASOR 10) ופרשנותו לבראשית בסדרת אנקור (1964), שקראו פרקים רבים בבראשית דרך מקבילות נוזי. סיירוס גורדון, מנפרד מאירהופר ואחרים הרחיבו את התוכנית. במשך שלושה עשורים, מקבילות נוזי צוטטו רחבות כראיה חיובית להיסטוריות ולתיארוך באלף השני של סיפורי האבות.
משנות השבעים ואילך נחשף הסכמה הזה למתקפה מתמשכת. ספרו של תומאס ל. תומפסון 'היסטוריות סיפורי האבות' (1974) וג׳ון ון סיטרס 'אברהם בהיסטוריה ובמסורת' (1975) טענו שמקבילות מוצעות רבות היו או מוסכמות טיפולוגיות של חוק המזרח הקדום (מתועדות לאורך תקופות רבות) או היו ייחודיות לנוזי ולמעשה אינן מקבילות בבראשית. הראייה שלאחר תומפסון גורסת שנוזי מאירה את העולם המשפטי של האבות אך אינה מתארכת את בראשית.
החומר מנוזי אינו מוכיח את היסטוריותם של האבות; הוא מוכיח רק שהמנהגים שבראשית מייחסת להם אינם המצאה אנכרוניסטית אלא משקפים פרקטיקה משפטית מסופוטמית מתועדת.בארי אייכלר, 'נוזי והמקרא: מבט לאחור' (1989)