הסנה הבוער
ברועה את צאן יתרו בחורב, משה רואה סנה בוער ולא אֻכל באש; שם השם המפורש מתגלה לראשונה.
הסיפור המקראי
ארבעים שנה היה משה בורח כשזה קרה. הוא הרג מצרי וברח למדין, שם נשא את צפורה בת יתרו ורעה את צאן חמיו בקצה המדבר. וינהג את הצאן אחר המדבר, ויבא אל הר האלוהים חורבה. וירא מלאך יהוה אליו בלבת אש מתוך הסנה, וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל.
ויסר לראות — ומתוך הסנה קרא לו אלוהים בשמו. אמר לו לחלוץ את נעליו, כי המקום אדמת קודש. אמר לו ראיתי את עוני עמי במצרים ושמעתי את צעקתם, וירדתי להצילם. אמר לו: אנכי שולחך. משה ביקש חמש פעמים, בחמש דרכים שונות, להיות פטור. הוא לא היה אכזב. הוא היה זר. העם לא ישמעו. הוא לא היה איש.
ויאמר משה אל האלוהים, הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם, אלוהי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי, מה שמו, מה אומר אליהם? ויאמר אלוהים אל משה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אֶהְיֶה שלחני אליכם. הפועל להיות הוא התשובה; הזמן אינו רלוונטי; העבר, ההווה והעתיד, כולם מתמוטטים לכלל הכרזה אחת של עצם-קיום.
אז נתן אלוהים למשה אותות — המטה שהפך לנחש, היד שהפכה למצורעת ושוב נקייה — ואת אהרן אחיו להיות פיו, ושלחו חזרה לפרעה שממנו ברח. משה ירד מן ההר אדם אחר, וההיסטוריה של ישראל שינתה צורה באותה שעה. הסנה הוא הציר.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה... כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.שמות ג׳, י״ד
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
מיקום הר חורב (הקרוי סיני במקצת מהמקורות) שנוי במחלוקת מאז העת העתיקה. הזיהוי המסורתי עם ג׳בל מוסא (2,285 מ׳) בדרום חצי האי סיני נקבע על ידי קהילות נזירים נוצריות במאות השלישית והרביעית לספירה, והוא אתר מנזר סנטה קתרינה, שיוסטיניאנוס הראשון יסד בשנים 548-565 לספירה. קפלת הסנה הבוער של המנזר עוטפת שיח Rubus sanctus המזוהה לפחות מהמאה השישית כצמח עצמו ממנו דיבר אלוהים; המין אנדמי לתחום קטן והוא בכל מקרה מועמד מכובד.
מחקר ביקורתי מודרני הציע מספר מיקומים חלופיים. ג׳בל סין בִּשַׁר (618 מ׳) במרכז סיני, בו דוגל הגיאוגרף הישראלי מנשה הראל, קרוב יותר לנקודת היציאה המסורתית בדלתה המזרחית. ג׳בל אל-לַוז (2,580 מ׳) בחיג׳אז של צפון-מערב ערב הסעודית הוצע משנות השמונים על בסיס מיקום סיני בגלטים ד׳, כ״ה 'בערב'; חקירה ארכיאולוגית של האתר נחסמה על ידי מגבלות גישה סעודיות. הר כרכום בנגב המרכזי, נחפר על ידי עמנואל ענתי, מציג פעילות פולחנית נרחבת מתקופת הברונזה המאוחרת אך הוא רחוק מכל נתיב יציאה סבירה מסיני.
ה'אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה' של שמות ג׳, י״ד היה נושא לאלפיים וחמש מאות שנה של פרשנות פילולוגית. העברית פשוטה דקדוקית — עתיד גוף ראשון של הפועל היה — אך עמוסה פרגמטית. תרגום השבעים היווני מציג זאת כ-ego eimi ho on, 'אני הקיים', ניסוח פילוסופי יותר שהשפיע על אונטולוגיה נוצרית ויהודית הלניסטית. קריאות רבניות (שמות רבה ג׳, ו׳) מדגישות את הקריאה בלשון עתיד: 'אהיה עמך בצרה זו כפי שאהיה עמך בצרות הבאות'. שמיים מודרנים נוטים לקרוא את העתיד כצורה של חשיפה עצמית מתחמקת: 'אהיה כל מה שאהיה' — תשובה הנותנת בו זמנית שם וגם מסרבת לו.
תופעת הסנה הבוער-בלא-אכל הייתה נושא להסברים נטורליסטיים שונים, אף אחד מהם לא משכנע במיוחד. דיקטמנוס אלבוס (צמח גז), המפריש שמנים נדיפים שיכולים להידלק לרגע ללא פגיעה בצמח, מוצע לעיתים אך אינו גדל בסיני. סנה בוער בערב עם השמש מאחוריו יכול לייצר אפקט חזותי בולט; אש סנט אלמו על שיח קוצים בגובה אפשרית תיאורטית. הסיפור, אולם, מסומן בכוונה כתיאופניה ולא כאירוע מטאורולוגי, והפרשנים המוקדמים (פילון, אוריגנס, גרגוריוס מניסה) קראו אותו אלגורית, לא נטורליסטית.
הסנה הבוער איננו מתואר כתופעה טבעית מובנת לא נכון אלא כאפיפניה מכוונת — אות שנבחר משום שאי-האפשרות שלו מאלצת פרשנות במקום לספק הסבר.ג׳ון ד. לוונסון, סיני וציון (1985)