הצהרת כורש
כורש הגדול, כובש בבל, מתיר לגולי יהודה לשוב ולבנות את בית מקדשם.
הסיפור המקראי
האימפריה הפרסית של כּוֹרֶשׁ הגדול הייתה שונה מהאימפריות האשורית והבבלית שקדמו לה. כּוֹרֶשׁ נקט מדיניות של סבלנות ושיקום — אפשרות לאוכלוסיות גולות לחזור למולדתן ולבנות מחדש את מקדשיהן.
ישעיהו מ"ד-מ"ה, שנכתב לפי המסורת הנבואית לפני לידת כּוֹרֶשׁ, מציין את שמו במפורש כ'משיח' האל — הלא-ישראלי היחיד בתנ״ך הזוכה לתואר זה. כאשר כּוֹרֶשׁ הוציא את גזרתו ב-538 לפנה״ס, זה נראה לגולים היהודים כנבואה שמתגשמת בזמן אמת.
חזרה לא הייתה יציאת הדים. משפחות יהודיות רבות בנו חייהן בבבל לאורך שני דורות. ארכיון מוּרַשּׁוּ מתעד משפחות יהודיות בבבל שמשגשגות בחקלאות ומימון עשרות שנים אחרי גזרת כּוֹרֶשׁ. אולי 50,000 חזרו עם זרובבל; מספר גדול יותר בהרבה נשאר, היוצר גרעין של הקהילה היהודית הבבלית שתפיק את התלמוד הבבלי שש מאות שנה מאוחר יותר.
כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס: כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה — וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלָיִם.עזרא א׳, ב׳-ג׳
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
גְלִינְדֶר כּוֹרֶשׁ (כ-539 לפנה״ס), שנתגלה בבבל ב-1879 וכיום במוזיאון הבריטי, הוא כתובת חרס בריחה שבה מכשיר כּוֹרֶשׁ את כיבושו של בבל ומכריז על מדיניותו של שיקום עמים. אמנם הוא אינו מזכיר במפורש את יהודה או את מקדש ירושלים, אך מדיניותו הכללית של סובלנות דתית ושיקום אוכלוסייה עקבית עם החשבון המקראי בעזרא א'.
ארכיון מוּרַשּׁוּ — לוחות כתב יתדות מחברת הבנקאות הבבלית של מוּרַשּׁוּ ובניו, מתוארכים 455–403 לפנה״ס — מתעד מאות לקוחות ועסקנים יהודים בניפור, המאשר כי קהילה יהודית משמעותית נשארה בבבל זמן רב לאחר גזרת כּוֹרֶשׁ.
המציאות ההיסטורית של חזרה מבבל מאושרת על ידי מספר קווי ראיות: רישומים מינהליים פרסיים, חותמות ומטבעות יהוד מהתקופה הפרסית שנתגלו בירושלים, ורשומה ארכיאולוגית של יישוב מחדש ביהודה מסוף המאה ה-6 לפנה״ס.
אני כּוֹרֶשׁ, מלך העולם. החזרתי את צלמי האלים למקדשיהם וכינסתי את כל תושביהם והחזרתי אותם למקום מגוריהם.גְלִינְדֶר כּוֹרֶשׁ, המוזיאון הבריטי