גלות בבל ושיבת ציון הפרסית

הסיפור המקראי

הגלות הייתה הכּוּר. קרועים מהמקדש, ממערכת הקרבנות, מהארץ שהתורה תיארה כמשכן ה׳ עצמו, עמד עם קטן בפני מה שהיה אמור להיות השמדה תיאולוגית: מה פירוש להיות עם ה׳ כשבית ה׳ שרוף? הכהנים שעבדו את המזבח ישבו כעת בעפר בבל, והתשובה שכוננו — בדמעות, בשתיקה, בכתיבת טקסטים — הייתה אחת ממהפכות האינטלקט הגדולות של העולם הקדום.

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, ישראל למדה להתפלל בלי מקדש. בית הכנסת — מיוונית συναγωγή, 'מקום כינוס' — נראה שהחל בגלות כמקום ללמוד ולקרוא תורה בהיעדר קרבנות. המוסד שיישא את היהדות מעבר לכל גבול ומאה נולד לא בחצרות המקדש אלא באוהל גלות, בית שאול בניפּוּר או בבבל, בכל מקום שעשרה יהודים יכלו להתכנס ולפתוח מגילה.

התפוקה הספרותית של הגלות עצומה. מרבית התורה הגיעה לצורתה הסופית בתקופה זו. הספרים ההיסטוריים — מיהושע ועד מלכים — נערכו לנרטיב תיאולוגי (ההיסטוריוגרפיה הדויטרונומיסטית) המסביר את האסון כתוצאה של הפרת הברית.

כיבוש כּוֹרֶשׁ הגדול את בבל ב-538 לפנה״ס היה היפוך נוסף. ספר ישעיהו ציין אותו מאה שנה לפני כן בשמו — כמשיח ה׳, שנשלח לשחרר את הכלואים ולממן את בניין הבית. הוא הוציא כרוז, הגולים קיבלו חירות לשוב, ופרק שני של ההיסטוריה הישראלית החל.

כֹּה-אָמַר יְהוָה לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר-הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד-לְפָנָיו גּוֹיִם — לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי.ישעיהו מ״ה, א׳-ד׳

ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה

הגלות הבבלית (586–538 לפנה״ס) מתועדת ביסודיות ממספר מקורות ארכיאולוגיים וטקסטואליים. לוחות מינהל בבליים מתקופת שלטון נבוכדנאצר מציינים מנות שהונפקו ל'יאוּכִּין מלך יהודה' (יהויכין) ובניו — המלך הכלוא המוזכר במלכים ב׳ כ״ה, 27-30 המקבל אוכל מילכות בבל.

ארכיון אל-יהודו ('עיר יהודה') מכיל כ-200 לוחות כתב-יתדות שנמצאו בעיראק ומתוארכים 572–477 לפנה״ס, המתעדים פעילות כלכלית של קהילת גולי יהודה בבבל.

מקורות בית הכנסת קשים לביסוס ארכיאולוגי. אין בניין שניתן לזהות בוודאות כבית כנסת טרום-70 לספה״נ מהתקופה הבבלית. העדות למוסד היא בעיקרה ספרותית: יחזקאל מתאר כינוסים בביתו. בתי הכנסת העתיקים ביותר שזוהו בארץ ישראל (מצדה, גמלא, מגדלה) מתוארכים לסוף המאה הראשונה לפנה״ס עד המאה הראשונה לספה״נ.

לוחות יאוכין מבבל מציינים מנות עבור 'יאוּכִּין מלך יהודה' — יהויכין, מלך יהודה הכלוא, חי ומסופק בארמון נבוכדנאצר.ארנסט ויידנר, 1939 (בפרפרזה)