העת העתיקה הקלאסית
שלטון פרסי, הלניסטי, חשמונאי ורומי. שני בתי מקדש נחרבים; היהדות הרבנית מתגבשת.
הסיפור המקראי
על שפת נהר כבר, והבית בעפר רחוק, ראה הנביא יחזקאל אופן בתוך אופן ואת כבוד יהוה אשר שכן בקודש הקדשים מרחף מעל נהרות הגולה. אלוהי ישראל לא נשאר בירושלים. הוא יצא עם עמו. בארץ נכריה, על גגות מעל תעלות בבל, נאספו הזקנים ובכו. על נהרות גולה תלו כינורותיהם על ערבים; אך גם החלו לאט-לאט לכתוב את אשר נזכר עד אז רק בפי הכהן והנביא — וספר החל להתגבש.
ואז כורש מלך פרס כבש את בבל וקרא: מי בכם מכל עמו, יהי יהוה אלוהיו עמו ויעל. ויעלו: זרובבל מבית דוד, יהושע הכהן הגדול, ושארית שזכרה ציון. הם יסדו את הבית השני, וזקנים אשר ראו את הראשון בכו בקול גדול, ובחורים הריעו לשמחה, ולא יכלו להבדיל בין קול הבכי לקול הששון. עזרא הסופר עלה אחר כך והתורה בידו וקרא בה מעל מגדל-עץ לפני כל העם, ונחמיה בנה את החומה בחמישים ושניים יום על אף לעגו של סנבלט.
צבאות יוון באו; חכמת יוון באה; ומזבחות יוון הוקמו בעצם הבית. כהן בשם מתתיהו סירב, הרג את שר המלך במודיעין, וחמשת בניו הובילו מרד שהיה אמור להיכשל. הם הדפו את הסלבקים, טיהרו את הבית, ופך אחד של שמן טהור דלק שמונה ימים שהיה צריך להספיק רק ליום אחד. נשיאי בית חשמונאי שלטו במשך מאה שנה — עד ששניים מהם נצו וקראו לרומא לשפוט ביניהם, ורומא לא עזבה.
ואז הימים החשיכו לקראת הסוף. כיתות התרבו — פרושים וצדוקים, איסיים על שפת ים המלח מעתיקים מגילות, קנאים בהרים משחיזים פגיונות. בשנת 70 לסה״נ, אחרי ארבע שנות מרד אבוד, פרצו לגיונות רומאים את החומות ושרפו את הבית השני עד יסודותיו. שישים וחמש שנה אחר כך קם בר-כוכבא ונכרע; השם 'יהודה' נמחק מן המפה והוחלף ב'סוריה-פלשתינה'. אך בעיר הקטנה יבנה, בשנים שלאחר השרֵפה, ישבו חוג חכמים בראשות יוחנן בן-זכאי לעשות משהו חדש. הם החלו לבנות יהדות שתוכל לשרוד בלי בית, בלי ארץ, בלי מלך — יהדות של ספר, של בית-כנסת, של בית-מדרש. המשנה הייתה במצב לידה.
תֵּן לי יבנה וחכמיה.מיוחס לרבן יוחנן בן זכאי — הבקשה שייסדה מחדש את חיי היהודים אחרי 70 לסה״נ
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
יהוד הפרסית הייתה קטנה — אולי 30,000 נפש בשטח של כמה מאות קילומטרים מרובעים סביב ירושלים — אך היא הייתה, באופן פרדוקסלי, המעבדה שבה היהדות המקראית קיבלה את צורתה הבוגרת. חורבן הבית כפה מעבר מפולחן לטקסט. בולות, מטבעות, ופפירוסי יב (ארכיון ארמי של מושבה צבאית יהודית במצרים מן המאה החמישית לפנה״ס) מתעדים רשת של קהילות מאמיני יהוה הפזורות ברחבי האימפריה הפרסית, בקשר רגיל עם ירושלים. החומש בצורה דומה לזו שבידינו, ההיסטוריה הדויטרונומיסטית, ורוב ספרי הנבואה — נערכו ונתקבעו בתקופה זו.
ההלניזם הגיע עם אלכסנדר ב-332 לפנה״ס ולא עזב לעולם. יוונית הפכה ללשון הקוֹינֶה של היהודים המשכילים באלכסנדריה, ובמאה השלישית לפנה״ס תרגום השבעים של התנ״ך ליוונית הפך את הכתבים היהודיים לזמינים לעולם הים-תיכוני בפעם הראשונה. החשיבה התיאולוגית היהודית, מוטמעת בקטגוריות של פילוסופיה יוונית בידי כותבים כפילון האלכסנדרוני, תעצב את היהדות הרבנית ואת הנצרות המתהווה כאחד. מטבעות חשמונאים, ביצורים בָּמצדה ובהרודיון, וחורבותיו המרהיבות של מפעל הרחבת הבית של הורדוס (קירות התמך עומדים עוד היום ככותל המערבי וקשת רובינסון) שורדים כאדריכלות של תחייה יהודית לוחמת.
מגילות ים המלח, שנתגלו בין 1947 ל-1956 באחת-עשרה מערות מעל חרבת קומראן, הן מתנת התקופה הזו למחקר המודרני. כ-900 כתבי-יד בעברית, ארמית ויוונית — מקראיים, כיתתיים ופסבדואפיגרפיים — דוחפים את ההיסטוריה הטקסטואלית של התנ״ך אלף שנים אחורה לפני קודקסי המסורה של ימי הביניים. הן מראות לנו יהדות שעדיין לא הייתה רבנית ולא נוצרית: זרם נלהב, אפוקליפטי, כוהני, משוכנע שההיסטוריה עומדת להגיע לשיאה בקרב סופי בין בני האור לבני החושך.
החורבן הרומי של 70 לסה״נ, שתועד בפירוט אכזרי בידי יוסף בן-מתתיהו עד הראייה, סיים את יהדות הבית. תחתיה קם משהו שהעולם לא ראה לפני כן: ציוויליזציה דתית מבוססת לא על מקדש כי אם על קאנון נייד, על מעמד מורים (הרבנים) המחליף את הכוהנים, על בית-הכנסת המחליף את הבית, על לימוד המחליף את הקרבן. שכבת המשנה המוקדמת ביותר נערכה סביב 200 לסה״נ. הנצרות, שנולדה במאה הזו עצמה מאותו רחם יהודי, הלכה בדרך הקיסרית; היהדות הרבנית הלכה בדרך בית-המדרש. שתיהן ישלטו במאות הבאות.
שתי דתות יצאו מחורבות הבית השני, ועליהן התווכח העולם מאז.גזה ורמש (בפרפרזה)