דניאל בבבל
גולה יהודי עולה לגדולה בחצרות נבוכדנצר ובלשאצר; הכתובת על הקיר מבשרת על נפילת האימפריה.
הסיפור המקראי
דָּנִיֵּאל היה מזרע מלכי יהודה, נלקח בבלה בין הנערים העומדים בהיכל המלך. הוא ושלושת רעיו — חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה — סירבו לפת-בג המלך וליין משתיו, ואכלו זרעונים ומים; ובקץ עשרה ימים נראו פניהם טובים מכל הילדים האוכלים את פת-בג המלך. ויתן להם האלוהים מדע והשכל בכל ספר וחכמה, ולדניאל הבין בכל חזון וחלומות.
כאשר חלם נבוכדנצר ולא יכול להיזכר, הגיד לו דניאל את החלום ואת פתרונו: צלם גדול של זהב, כסף, נחושת, ברזל וחרס, נופל מאבן שניתקה לא בידיים. ממלכות יקומו ויפלו, אך מלכות שמיים תעמוד לעולם. נפל המלך על פניו ויקרא לאלוהי דניאל אלוה אלוהים ואדון מלכים.
עברו שנים, והמלכות עברה לבלשאצר. שתה מכלי בית-יהוה, ויד כתבה על סיד הקיר: מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין — נמנה, נשקל, נחלק. קרא דניאל: מנה אלוהים את מלכותך והשלימה. בלילה ההוא נהרג מלך הכשדים, ודריוש המדי קיבל את המלכות.
תחת דריוש, פקידים קנאים פיתו את דניאל בגזרה נגד תפילה; הושלך לגוב האריות, אך יהוה סגר את פיהם. יצא חי, והמלך הכריז שיראו כולם מאלוהי דניאל — כי הוא האלוהים החי וקיים לעולם, ומלכותו לא תיחרב.
חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב, לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא.דניאל ז׳, ט׳
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
המחקר המודרני מציב את חיבור ספר דניאל בשני שלבים: סיפורי החצר בפרקים א׳–ו׳ קרוב לוודאי הופצו בגולה המזרחית בסוף התקופה הפרסית או בראשית התקופה ההלניסטית, ואילו חזונות האפוקליפסה בפרקים ז׳–י״ב נערכו תחת רדיפת אנטיוכוס ד׳ אפיפנס סביב 165 לפנה״ס. ג׳ון קולינס בפירושו (Hermeneia 1993) קורא את הספר כשינוי פרדיגמה: לידת האפוקליפסה ההיסטורית בספרות היהודית.
דמותו של בלשאצר נחשבה זמן רב לבדיון מקראי — שום רשימת מלכי בבל לא הזכירה אותו. אך גליל נבונאיד מסיפר מזכיר את בֵּל-שַׁר-אֻצֻר כבן-בכור של נבונאיד, ו'הסיפור החרוז על נבונאיד' (BM 38299) מאשר שנבונאיד 'הפקיד את המלוכה בידיו' בעת שפרש לתימא במדבר ערב. בלשאצר תפקד כמלך-משנה — הסבר לכך שדניאל ה׳ מציע לו 'המקום השלישי במלכות', שכן הראשון היה נבונאיד עצמו והשני בלשאצר.
ל'דריוש המדי' של דניאל ו׳ אין מקבילה בתעודות הכתב היתדות. כורש הגדול, ולא מדי, כבש את בבל ב-539 לפנה״ס. החוקרים הציעו זיהויים שונים — גוברו המושל, קיאקסארס השני, או דמות ספרותית מורכבת — אך הקריאה הפשוטה היא שדניאל משקף זיכרון מאוחר ומכווץ של המעבר משלטון בבל לפרס.
ארמית פרקים ב׳–ז׳ של דניאל שייכת לארמית הקיסרית עם תוספות מאוחרות; השאילות מיוונית (קיתרוס, פסלטריון, סומפוניה — כלי נגינה בדניאל ג׳) מעידות על יד הלניסטית בצורה הסופית לפחות. כת קומראן הוקירה את דניאל: שמונה מגילות (1QDan, 4QDan א׳–ה׳, 6QDan, pap6QDan) נמצאו במגילות ים המלח — בכמות שנייה רק לתהלים.
ספר דניאל הוא האפוקליפסה המלאה היחידה בתנ״ך, והאב-טיפוס לסוגה שתעצב את הדמיון היהודי והנוצרי לאורך שני אלפי שנים.ג׳ון ג׳. קולינס, פירוש דניאל (1993)