אהוד ועגלון
אהוד האיטר יד ימינו רוצח את עגלון מלך מואב השמן בפגיון נסתר, ומחלץ את ישראל משעבוד מואב.
הסיפור המקראי
ויעבדו בני ישראל את עגלון מלך מואב שמונה עשרה שנה. אסף עליו את בני עמון ואת עמלק, היכה את ישראל, וירש את עיר התמרים. עלתה מנחה שנה בשנה משבטי מעבר הירדן. ויזעקו אל יהוה, ויקם להם מושיע: אהוד בן גרא הימיני — איש איטר יד ימינו, מן השבט אשר שמו בן הימין.
עשה לו אהוד חרב קצרה ולה שני פיות, גמד אורכה, וחגרה תחת מדיו על ירך ימינו — הצד אשר השומר אינו מחפש בו. הביא את המנחה לעגלון, איש בריא מאוד, בעלייתו הקרירה ביריחו. אחר שיצאו נושאי המנחה שב ואמר: דבר סתר לי אליך המלך. שילח המלך את עבדיו. דבר אלוהים לי אליך, אמר אהוד, ויקם המלך מעל הכסא.
שלח אהוד את ידו השמאלית, ויקח את החרב מעל ירך ימינו, ויתקעה בבטנו. ויבא גם הניצב אחר הלהב, ויסגור החלב בעד הלהב כי לא שלף החרב מבטנו, ויצא הפרשדונה. יצא אהוד אל המסדרון, סגר דלתות העלייה, ונעל. עבדי המלך מצאו דלתות העלייה נעולות, ויאמרו: אך מסיך הוא את רגליו — וישתהו עד בוש. בינתיים נמלט אהוד אל פסילי הגלגל, תקע בשופר בהר אפרים, וירדו ישראל אחריו. נפלו עשרת אלפים איש ממואב באותו יום, כל שמן וכל גיבור חיל, ותשקוט הארץ שמונים שנה.
וַיָּבֹא גַם הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב, וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב מִבִּטְנוֹ, וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹנָה.שופטים ג׳, כ״ב
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
סיפור אהוד הוא מעשה ההתנקשות הפוליטית הראשון המורחב בספרות העברית, וברוך הלפרן (The First Historians, 1988) רואה בו את נובלת הקרב המדויקת ביותר מבחינה מבנית בכל ספר שופטים — קומפוזיציה הדוקה שבה כל פרט מרחבי (העלייה, הדלתות הנעולות, פסילי הגלגל) מקדם את העלילה. הלפרן טען מתוך הריאליזם של הגיאוגרפיה החצרונית כי הסיפור שומר זיכרון אותנטי טרם-מלוכני, אם כי תאריך החיבור עצמו שנוי במחלוקת.
מואב של עגלון מתאימה לתמונה הארכיאולוגית של עבר הירדן המרכזי בתקופת הברזל א׳. חפירות בתל דיבון (דיבון המקראית), כפי שדיווחו א״ד טושינגהם וממשיכיו, מתעדות התיישבות רציפה מסוף הברונזה עד הברזל ב׳, עם שכבות חורבן וכלכלה חקלאית-מרעית חזקה על מישור מידבא. עיר התמרים מזוהה ברוב המחקר עם יריחו או סביבתה.
ההומור הגס של הסיפור — המלך השמן בשירותים, המשרתים שריחו את הצרכים והמתינו זמן רב מדי — הביך פרשנים אדוקים ושימח חוקרי פולקלור. מארק ברטלר (The Book of Judges, 2002) קורא את הסיפור כתעמולה שבטית קרנבליסטית: מואב, קרובת ישראל הרחוקה דרך לוט, מצומצמת לליצן שמת על האסלה. היעד הפוליטי הוא המנחה והעבדות; המודוס הספרותי הוא סאטירה.
סיפור אהוד הוא נובלת הקרב המעוצבת ביותר בספר שופטים, וכנראה גם הקדומה ביותר.ברוך הלפרן, The First Historians (1988)