יחזקאל על נהר כבר
כהן-נביא בין גולי בבל רואה מרכבת אש בעלת ארבע פנים — שורש מיסטיקת המרכבה.
הסיפור המקראי
וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר, נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים. רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
מִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת: לְכָל אַחַת אַרְבָּעָה פָּנִים — אָדָם, אַרְיֵה, שׁוֹר וְנֶשֶׁר — וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם. רַגְלֵיהֶן רֶגֶל יְשָׁרָה, כַּף רַגְלָן כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל, נוֹצְצוֹת כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל. וְלִיד כָּל חַיָּה אוֹפַן בְּתוֹךְ אוֹפַן, וְגַבֵּיהֶם מְלֵאִים עֵינַיִם סָבִיב. אֶל אֲשֶׁר הָיָה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת — יֵלֵכוּ; וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם.
וְעַל רֹאשֵׁי הַחַיּוֹת דְּמוּת רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא; וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ דְּמוּת כִּסֵּא כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר, וְעַל הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם. נֹגַהּ סָבִיב לוֹ כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם. וַיִּפֹּל יְחֶזְקֵאל עַל פָּנָיו. הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יְהוָה — שֶׁיָּצָא מִיְּרוּשָׁלַיִם, וְעַתָּה הוֹלֵךְ בַּגּוֹלָה לְצַד עַמּוֹ.
וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב.יחזקאל א׳, ד׳
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
חזון השליחות של יחזקאל מתוארך על ידי הספר עצמו ל-593 לפנה״ס — חמש שנים לאחר תחילת גלותו ב-597 לפנה״ס, כאשר הגלה נבוכדנצר השני את המלך יהויכין ואת אצולת ירושלים. פירוש Hermeneia של ולתר צימרלי (1969 / 1979) נותר בסיס המחקר הביקורתי; הוא קורא את הספר כיומן נבואי המתוארך בקפדנות, עם 13 נוסחאות תאריך נפרדות.
'נהר כבר' מקביל ל-naru kabaru בכתב היתדות — תעלת השקיה גדולה באזור ניפור. לוחות מיתולוגיים-משפטיים מארכיון 'אל-יהודו' (פירס וונש, 2014) מתעדים קהילות גולים יהודיות באתרים כמו 'עיר יהודה' ו'עיר נצר', עובדות באחוזות מלכותיות בלב בבל. קהל יחזקאל היה ממשי, וכעת נוכל לקרוא את קבלות המס שלהם.
חזון המרכבה שואב מאוצר חזותי מסופוטמי עמוק: יצורים מורכבים כנפיים (lamassu, kuribu) שמרו על שערי ארמונות אשור ובבל. דייוויד הלפרן ב-The Faces of the Chariot (1988) טען שיחזקאל מאמץ את האיקונוגרפיה הזו כדי להצהיר שיהוה הוא אל נייד — שאינו קשור לבית-המקדש החרב, אלא רוכב על הרוח גם אל הגולה. תאולוגיה ניידת זו תוכיח את עצמה: היהדות שרדה את חורבן 586 לפנה״ס בין השאר משום שיחזקאל כבר דמיין את אלוהים יוצא מן הבית.
יחזקאל הפך את אסון הגלות ליסוד תאולוגיה שבה אלוהים יכול להיות נוכח בכל מקום — מהפכה עמוקה כמעט ככל מהפכה בתולדות הדת.משה גרינברג, יחזקאל א׳–כ׳ (Anchor Bible, 1983)