לוח גזר
לוח אבן של תלמיד המונה את שנת החקלאות — מן הכתובות העברית-העתיקות הקדומות ביותר שנמצאו אי פעם.
הסיפור המקראי
גזר עמדה על הקצה הפנימי של מישור החוף, עיר מרכבות שפרעה — חותנו של שלמה — כבש מן הכנענים ונתן כנדוניה לבתו כשנישאה למלך ישראל. בנה אותה שלמה, יחד עם חצור ומגידו ובית-חורון ובעלת: ערים מסכנות לאחסון מרכבות וסוסים, וכל חפץ שלמה אשר חפץ לבנות בירושלים ובלבנון ובכל ארץ ממשלתו. נתן לו יהוה חכמה ומנוחה מסביב; אין שטן ואין פגע רע בימי שלמה.
פרחה הארץ במלכותו. אנשי יהודה וישראל היו רבים, כחול אשר על שפת הים לרוב, אוכלים ושותים ושמחים. ישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו. העונות נודעו ונמנו, ועונות הקציר יותר מכל: עת אסיף ועת זרע, עת בוא הגשמים ועת לקוט הפגים, עת זמיר ועת שעורים ועת קציר ופירות הקיץ. מן הכפר הקטן עד אסמי המלך, השנה נסבה על מחזור החקלאות, והעם למד את קצבה בידיו וברגליו.
איזה איכר או נער-סופר באותם ימים שנער המידה החל לכתוב, לקח לוח גיר רך ומנה את החודשים בסדרם. הוא חרת את הפסוקים באותיות פשוטות מן הסוג שסוחרים ואיכרים למדו להשתמש ברחבי הארץ. כתב על שני ירחי האסיף, שני ירחי זרע, שני ירחי לקש, ירח עצד פשת, ירח קציר שעורים, ירח קציר וחג, שני ירחי זמיר, ירח קץ. אז חתם בשמו. הלוח הוטל הצידה, נאבד, נשבר, וחיכה תחת אבק גזר כמעט שלושת אלפים שנה לפני שהורם שוב.
יַרְחֵי אָסִף, יַרְחֵי זֶרַע, יַרְחֵי לֶקֶשׁ, יֶרַח עֲצַד פִּשְׁתָּן, יֶרַח קְצִיר שְׂעֹרִים, יֶרַח קְצִר וְכִל, יַרְחֵי זָמִיר, יֶרַח קִיץ.לוח גזר (פרפרזה)
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
לוח גזר התגלה ב-1908 בידי רוברט אלכסנדר סטיוארט מקליסטר, הארכיאולוג האירי שחפר בגזר עבור קרן החקירה של פלסטין מ-1902 עד 1909. החפץ הוא לוח גיר קטן (כ-11 על 7 ס״מ), חרות בשני צדדיו בשבע שורות אותיות עברית-עתיקה, המונה את חודשי החקלאות. רוב החוקרים מתארכים אותו לסוף המאה ה-10 לפנה״ס על בסיס פלאוגרפי — צורות האותיות מוקדמות, דומות לפניקית בת אותה תקופה ולאלפבית של תל זית שפורסם ב-2008. הוא שמור היום במוזיאוני הארכיאולוגיה של איסטנבול.
ניתוח האפיגרפי של ויליאם פוקסוול אולברייט מ-1943 (BASOR 92) קבע את הקריאה המוסכמת ואת התיארוך לסוף המאה ה-10. הכתב לא פורמלי, כמעט תלמידיותי בביצוע — אותיות קטנות לא סדירות, שורות גסות — מה שהוביל את אולברייט ואחרים לפרשו כתרגיל של תלמיד המתאמן בזכרון הלוח, או כרשימת עבודה של גובה מס לעונות חקלאיות לתשלום מס. החתימה בסוף, אבי או אולי אביהו, מזהה את הכותב; זוהי המסמך החתום העברי הקדום ביותר שיש לנו.
מבחינה לשונית הלוח שנוי במחלוקת. חלק מהקוראים (כולל רוב הפרשנים המקוריים) קוראים את השפה כעברית; אחרים רואים פניקית או דיאלקט מעברי פניקי-עברי. שמונה הפסוקים משתמשים במונח ירחו (חודשים) פעמיים ובסיומת הזוגית -או לחודשים זוגיים, שניהם מאפיינים צפון-מערב-שמיים האופייניים שמתאימים לכל קריאה. מה שהלוח מראה ללא ספק הוא שאוריינות בלבנט בסוף המאה ה-10 כבר הייתה מתפשטת מעבר לבתי הספר הסופריים המלכותיים.
לוח גזר הוא הטקסט העברי החתום הקדום ביותר שיש לנו — והמסמך הקדום ביותר ששרד של אוריינות המתפשטת מבתי-ספר סופריים מלכותיים כלפי מטה אל מינהל כפרי.אולברייט, BASOR 92 (1943)