האימפריה החתית
אימפריית עידן הברונזה של אנטוליה — מקור הצורה הספרותית של ברית הסיני, ובני חת של בראשית.
הסיפור המקראי
בין שבעת העמים שספר דברים מונה כיושבי הארץ המובטחת — חתי, גרגשי, אמורי, כנעני, פריזי, חיוי ויבוסי — חתי ניצב ראשון. בראשית מציגה אותם כעם מיושב, בעל רכוש, של הרי המרכז: אברהם קונה את מערת המכפלה מעפרון החתי בעבור ארבע מאות שקל כסף בשמע זקני בני חת המתאספים בשער חברון, עסקת הקרקע הראשונה במקרא. עשו נושא שתי נשים חתיות. אוריה, החייל שדוד שולח למות, חתי הוא.
במשך יותר מאלפיים שנה, חוקרים שניסו למצוא את החתים המקראיים האלה בעולם שמעבר למקרא יצאו ריקים. כתובות מצריות נקבו באימפריה צפונית גדולה של חֵתָּא; לוחות אשוריים נקבו בארץ חַתִּי; אך איש לא חיבר אותם לחיתי העברי. וולטר, במאה ה-18, ראה בהיעדר החתים מן המקורות היווניים-רומיים ראייה לכך שהמקרא לא אמין. ואז בסוף המאה ה-19 נמצאו ונקראו ארכיוני היתדות של בּוֹאזכּוֹי באנטוליה המרכזית, והתברר: אכן הייתה אימפריה חתית גדולה, ושלטה על אנטוליה ועל צפון סוריה במשך חצי אלף שנה.
ה'חתים' המקראיים של ההרים הדרומיים אינם תואמים בדיוק את החתים האימפריאליים של חתושה — חוקרים רבים מבחינים בתחום תרבותי ניאו-חתי של נסיכויות אנטוליות-סוריות שלאחר האימפריה, שהוא בסבירות גבוהה יותר הסביבה של עפרון ואוריה. אך השאלה שוולטר חשב כמכריעה — אם החתים אכן התקיימו — נענתה סופית באתי ובפענוח.
מרשים יותר עוד הוא ההקבלה הספרותית. ספר דברים בנוי כברית בין יהוה לישראל, עם הקדמה, פרולוג היסטורי, תקנות, עדים, ברכות וקללות, והוראות לאחסון וקריאה ציבורית תקופתית. לצורה אין מקבילה משכנעת בחוזים מצריים, אשוריים או מסופוטמיים מתקופת המקרא — חוץ מבחוזי שלטון חתיים מסוף תקופת הברונזה, שבהם כל יסוד מופיע באותו סדר. ברית סיני, המתווכת באמצעות משה, נוטלת את צורתה הספרותית מהדיפלומטיה הקיסרית של חתושה.
וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ... לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת.בראשית כ״ג, י״ז-י״ח
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
האימפריה החתית הייתה מדינה הודו-אירופית שמרכזה הרמה האנטולית, ובירתה חתושה (בּוֹאזכָּלֶה המודרנית, טורקיה). ההיסטוריה הפוליטית שלה רצה מהממלכה הישנה של חַתּוּשִילי הראשון (כ-1650 לפנה״ס), דרך הממלכה החדשה של שֻׁפִּילוּלִיוּמָה הראשון (כ-1344 לפנה״ס), עד התמוטטותה הפתאומית בערך ב-1180 לפנה״ס בקריסת תקופת הברונזה המאוחרת. בשיאה היא שלטה על אנטוליה, שלטה על צפון סוריה דרומה עד קָדֵשׁ שעל הָאוֹרוֹנְטֵס, והייתה המתחרה השווה בעידן הברונזה למצרים, אשור ובבל.
חפירותיו של הוגו ווינקלר ב-1906 בבואזכלה השיבו כ-30,000 לוחות יתדות בארכיון מדינה על מצודת בּוּיוּקָּלֶה. פענוחם על ידי בֶּדְ׳רִיךְ הְרוֹזְנִי, שהוכרז בפני קהל ברלין ב-1915, ביסס שהחתית הייתה הלשון ההודו-אירופית המוקדמת ביותר המתועדת. הקורפוס כולל אנליסטיקה מלכותית, חוזים, טקסטים מיתולוגיים, סימני מועד, מזמורים, תפילות, ריטואלים פסטיווליים, וקודקס משפטי נרחב; הפרסומים היסודיים הם סדרות KBo ו-KUB.
החוזה החתי לשליטה הוא הצורה הרלוונטית ביותר באופן ישיר למחקר המקרא. דוגמאות כוללות את חוזה שֻׁפִּילוּלִיוּמָה עם נִקְמַדֻּ השני מאוגרית, חוזה מֻרְשִׁילִי השני עם מַנָפָּה-תַּרְחוּנְתָּה מארץ נהר סִחָה, והמפורסם ביותר חוזה קָדֵשׁ בין חַתּוּשִׁילִי השלישי לרעמסס השני ממצרים (1259 לפנה״ס) — שמור בשתי גרסאות חתית (לוח יתדות מחתושה) ומצרית (גרסה היירוגליפית על קיר קרנק), החוזה הבינלאומי הקדום ביותר ששתי גרסאות שני הצדדים שלו שורדות.
השאלה החתית-מקראית מתחלקת לשתי שכבות. ה'חתים' של בראשית — בעלי הקרקעות הקטנים של ארץ ההר הדרומית שמהם אברהם קונה אדמה — נקראים רחבות כאוכלוסיות שמקורן באנטוליה של הלבנט הדרומי בסוף תקופת הברונזה, אולי טוב יותר לקרוא להם 'ניאו-חתים' או כמונח גנרי לבעלי קרקעות לא-ישראלים. החתים של ביקורת הצורה של ברית סיני, לעומת זאת, הם החתים האימפריאליים של חתושה, שתבנית החוזה שלהם הכירו המחברים העבריים או באמצעות מגע ישיר בתקופת הברונזה המאוחרת או באמצעות מתווכים ניאו-חתיים.
גילוי ופענוח ארכיוני החתים בתחילת המאה העשרים הציל ציוויליזציה שלמה מן השכחה, וכייל מחדש את הבנתנו של המערכת הבינלאומית של תקופת הברונזה המאוחרת.טרבור ברייס, ממלכת החתים (מהדורה מתוקנת 2005)